"אוווףףףף!!!" אמרתי בקול כנראה חזק מידי שאמא אמרה שצריך לקום כי השעה 8:10 'לעזזל', אל תבינו אותי לא נכון אין לי שום דבר אישי נגד בית הספר,אבל ממש לא היה לי כוח לקום. נשארתי במיטה איזה 5 דקות ואז נזכרתי שיש מתמטיקה על הבוקר וממש לא כדאי לי לאחר אז קמתי, בחוסר רצון בולט יש לציין ופניתי לארון הבגדים המבולגן שלי,בחרתי את הבגדים הכי נורמאלים שמצאתי, כי אם יש משהו שאין לי זה בגדים יפים וחוש לאופנה, ופניתי לתיק לשים את הספרים לפי המערכת של היום ואז הטלפון ה"חכם טיפש" שלי צילצל, סתם חברים חופרים אין לי כוח.התלבשתי הסתרקתי צחצחתי והלכתי לבית הספר.
כששחררו אותנו להפסקה פניתי מיד לספר האהוב עלי שקראתי כבר בפעם המאה "פאנטום האופרה", פשוט הסיפור הכי רומנטי בעולם!, והתחלתי לקרוא. פתאום הרגשתי נגיעה בכתף וראיתי את המורה שלי לספרות. גברת גרין היא אישה ממוצעת עם משקפי חרמש (כמו של דמבלדור) ושיער מתולתל וג'ינג'י, והיא אחת המורות האהובות עלי. "דיאן" היא התחילה לומר "ספר מעניין בחרת" " תודה" עניתי לה וחייכתי קצת, כבר 'בחרתי' אותו כל כך הרבה פעמים שהייתי מופתעת שהיא לא ידעה שקראתי אותו כל כך הרבה, "את מכירה את הסופר?" שאלה "את השם" עניתי,הפעם יותר בשקט "הנה משימה מעניינת,למה שלא תחקרי על 'גסטון לרו' ותעשי עליו הרצאה,הוא כתב עוד ספרים את יודעת" היא אמרה את שמו במבטא צרפתי משעשע והבנתי שאין דרך להיחלץ מהמשימה הזאת,לפחות לא בקלות ובתור אחת שדוגלת בעצלנות ויתרתי על המאמץ הזה ועניתי "אוקיי" בקול שמח מאולץ שנשמע מזוייף מידי לדעתי אבל שנראה שסיפק את גברת גרין . כשהגעתי הביתה התחלתי לחקור עליו טיפה,הוא נולד ב1868 היה יורש עשיר,מגניב הוא בזבז הרבה כסף,פחות מגניב. אחרי המחקר המעמיק הזה והיום הארוך בבית ספר הייתי ממש עייפה אז הפסקתי את החקירה לאותו היום,
ונרדמתי תוך 2 דקות.
