פקחתי עיניים וגיליתי שאני עדיין במיטה בבית שלי (ובלי המחוך תודה לאל). הרגשתי... מוזר, זה היה חלום בכלל? הרי זה הרגיש כל כך אמיתי,מה גרם לי לחלום על זה? ובעוד השאלה האחרונה מהדהדת בראשי הבחנתי בצג המחשב שלי שהתעורר לחיים,כנראה מתזוזה קטנה וכמעט בלתי מורגשת ברצפה. התקרבתי והבחנתי בשנה הכתובה בין מילים המתארות את חייו של גסטון.
השנה, 1868 הייתה מודגשת במשפט : "הוא נולד בשנת 1868". ואז הכל התבהר, השנה, התינוק, הסטודנט, אני חלמתי על גסטון לרו בגלל שקראתי עליו בלילה,תודה לאל! הסבר הגיוני.
למזלי אותו יום היה יום שבת אז יש חופש ואני לא איחרתי לשום מקום, אז החלפתי לבגדים נוחים ויצאתי לסיבוב , הלכתי עד שהגעתי לחלק מרוחק של העיר,לא רחוק מהמקום שהגעתי אליו ראיתי חוות סוסים, וכמובן שהתחלתי לרוץ. כשהגעתי לשם ראיתי שהשער פתוח ונכנסתי (למה לא?).
בפנים הייתה פרגולה ובה קבוצת אנשים, שנראו כאילו באו מהמערב הפרוע, צופים בנער, כנראה אחד מהחבורה לפי איך שהיה לבוש, שרוכב על סוס שכפי הנראה לא הייתה מאולף. בהתחלה הסוס התנגד לו אבל נראה שהוא מדבר איתו במחשבה כי כעבוד בערך 5 דקות הוא רכב כאילו הוא והסוס היו ישות אחת, הוא אילף אותו באופן הכי מדהים שראיתי בכל 6 שנות הנסיון שלי ברכיבה.
אני אוהבת סוסים כי הם חיות מדהימות,והם קיימים כבר מאות שנים מה שמאוד מעלה את הערך שלהם בעיני.
לא שמתי לב שישבתי וצפיתי בו במשך כמעט שעה, המראה היה מהפנט כל כך שאיבדתי תחושת זמן. נראה שגם שאר האנשים היו שותפים להיפנוט, כי כאשר נגמר ה"מופע" הם נראו כאילו קמו לתחיה. כשהרוכב פנה לקשור את הסוס רצתי במהירות, אבל האטתי ככל שהתרקרבתי, כדי לא להפחיד את היצור הפראי/מאולף. הייתי חייבת לדעת מי זה הרוכב הזה!. כשהייתי ממש קרובה אל הסוס קירבתי את היד שלי לפניו, הוא נרתע והאוזניים שלו התקרבו זו לזו במעלה הראש שלו,סימן רע מאוד,
מרוב בהלה נפלתי על ערמת חציר,אחת מתוך מאות, שהיו פה בחווה. הרוכב המסתורי שמע את הרעש והסתובב לעברי, "החציר הוא לסוסים את יודעת" זרק לעברי וחזר לענייניו "פשוט לא יכולתי להתאפק" עניתי לו בחיוך, הוא צחק ואמר "אני אוהב בחורה עם טעם משובח, זה הקציר הכי טוב באיזור!" הוא אמר וחייך אלי חזרה "אתה מתכוון לעזור לי?" שאלתי "לאכול את החציר?" שאל בקול מלגלג והושיט לי יד בתנועה מוגזמת שהייתה אמורה להיות ג'לטלמנית.
"אז את כאן בשביל מזון הגורמה או בשביל שיעורי רכיבה?" שאל בעודו עושה לי סיור בחווה "לא זה ולא זה,סתם עברתי באיזור ובאתי לראות את הסוסים" עניתי "אז את אוהבת סוסים?" שאל "מאוד! פעם הייתי רוכבת מקצועית אבל הפסקתי" אמרתי בעצב "אני לא אשאל למה,זה עניין שלך אבל אם בא לך לרכב מידי פעם, בואי לכאן, מה דעתך על עכשיו?" שאל בהתלהבות "בטח!" עניתי.
הוא לקח אותי לטיול ביער הקרוב לחווה ודיברנו על שהייתה שעת צהריים מאוחרת, גיליתי שקוראים לו ג'פרי והוא גדול ממני בשנה, החווה שייכת לאבא שלו והוא עובד שם כמאלף סוסים ושהסוסה שאני רוכבת עליה היא הסוסה הכי ותיקה בחווה וקוראים לה לונה (ירח בלטינית).
כשחזרנו עוד היה אור, וג'פרי הציע לנגן לי משהו בגיטרה שלו (מקורי הא?). חשבתי שהוא ינגן לי איזה שיר של ג'סטין ביבר או איזה שיר בנות אחר ורמת העניין שלי ירדה לבערך 0. "איזה שיר...איזה שיר..." הוא אמר,ספק לי ספק לעצמו "יש לי! את נראית לי בחורה של רוק נכון" הייתי בשוק, מוזיקה היא אחד הדברים היחידים שאני באמת מודה עליו,מוזיקת רוק במיוחד "בואי ננסה משהו חדש שלמדתי " הוא אמר והתחיל לנגן את השיר "do i wonna know" של הארקטיק מאנקיז, אחת הלהקות האהובות עליי.
כשהשיר נגמר כבר התחיל להחשיך והבנתי שזה הזמן לחזור הבייתה "טוב אז נראה לי שאני אלך" אמרתי והתחלתי להתקדם לעבר השער "חבל" אמר,ואז הוסיף בדרמטיות
"dian!,my hope,my love,my life!"
רגע אחד! הוא ציטט עכשיו מתוך "ג'יין אייר"?
