First Crush

פרק 4

(נ.מ הארי)
*חמישה ימים לפני*
אחרי הנשיקה עם לואי לא ידעתי מה לעשות... אז הלכתי לדבר עם זאין, החבר הכי טוב שלי. אני גם הרגשתי שעובר עליו משהו בימים האחרונים, אבל הוא לא היה מוכן לספר לי וכל הזמן הכחיש. אני אנסה לגרום לו לספר לי הכל היום כשניפגש. אפרופו ניפגש - אני חייב לקבוע איתו מתי ניפגש.
זאיןןןן
הארי: זאיןןן
זאין: מהההה
הארי: רוצה להיפגש?? אני חייב לספר לך משהו..
זאין: סבבה, היום אתה יכול?
הארי: כן, היום ב17:00 במקום הקבוע?
זאין: קבענו

אז קבעתי עם זאין להיפגש. ועכשיו השעה 16:27. אני חייב להתחיל להתארגן ולצאת.

(נ.מ זאין)
אז הארי קבע איתי להיפגש היום, הוא רצה לספר לי משהו. אני חושב שזאת הזדמנות טובה לספר לו את מה שקרה עם ליאם. הוא בטח יבין אותי, כי הוא הבן אדם שהכי מבין אותי בתכלס. אז עכשיו השעה 16:52, ואני בדרך למקום הקבוע שלנו, האולפן של הארי. יש להארי אולפן סודי שבו הוא לפעמים מקליט שירים שהוא כותב, והוא גילה רק לי על המקום הזה. זה המקום הסודי שלנו, כשבא לנו לפרוק, אנחנו הולכים לשם. כשבא לנו לספר דברים טובים שקרו לנו, אנחנו הולכים לשם. ואפילו כשסתם בא לנו לדבר, אנחנו הולכים לשם. תמיד תהיתי מתי הארי בנה את האולפן הזה ואיך, אבל זה לא כלכך העסיק אותי. התרכזתי בלהיות שם בשבילו ושהוא יהיה שם בשבילי, לא יותר מזה. אז בזמן שחפרתי לכם, הגעתי לאולפן וגם הארי הגיע. אז אני אתן לו להתחיל לשפוך ואז גם אני.

(נ.מ הארי)
אז עכשיו השעה 16:52. אני צריך לצאת לאולפן שלי. זאת אומרת, למקום הסודי שלי ושל זאין. שם אנחנו מספרים, פורקים, ובעצם עושים שם הכל. אמא שלי בנתה לי את האולפן הזה כשהייתי בן 12, כשידעה שהחלום שלי היה לשיר. אז הגעתי לאולפן וראיתי שם את זאין. התחלתי לספר. ״התנשקתי עם לואי״ אמרתי, זאין ישב והיה בשוק. ״אני לא יודע למה, אבל באמצע הנשיקה פשוט היססתי״ הוספתי. ״וואו, אין לי מה להגיד״ הוא אמר, ״זה בדיוק מה שקרה לי עם ליאם״. אני לא כלכך הבנתי איך זה אפשרי שיקרה לשני החברים הכי טובים את אותו הדבר בדיוק, אבל ישר, בלי לחשוב פעמיים, ניגבתי לו את הדמעות. ״כשאתה בוכה אני בוכה״, אמרתי, והתחלתי לבכות יחד איתו. ניגבנו אחד לשני את הדמעות וניסינו לדבר על דברים אחרים. בסופו של דבר אחרי שדיברנו ועשינו דברים במשך כמה שעות, חזרנו הביתה. שאלתי את זאין אם אוכל לישון אצלו היום, כי אמי היום תחזור מאוחר. הוא ישר הסכים. הלכנו אליו הביתה והוא הציע שנעשה משהו. ״מה נעשה?״ שאלתי, ״יש לי רעיון. בוא ניקח אוהל, נפתח אותו ונעשה קמפינג ביתי״ הוא אמר, זה היה רעיון טוב. ישר הנהנתי. הבאנו את האוהל של זאין וניסינו להרכיב אותו ללא הצלחה. בגלל שהיה מאוחר בלילה ולא יכלנו להעיר את הוריו, פשוט הסתכלנו בהוראות הרכבה. אחרי שעה שניסינו להרכיב את האוהל הצלחנו, והבאנו שני שקי שינה וסידרנו בפנים. זה היה אוהל גדול, האוהל המשפחתי של זאין. הבאנו לבפנים כמה פירות וממתקים, וקצת מים. אחרי שזללנו את הממתקים, נרדמנו. למחרת בבוקר קמתי וראיתי שזאין לא שם. הוא כבר התעורר. יצאתי מהאוהל וראיתי שהוא צחצח שיניים, אז קמתי לצחצח יחד איתו. ״אז, הארי, איך היה לישון באוהל הלילה?״ הוא שאל, ״היה כיף״ עניתי. האמת, שלא היה כלכך כיף. אני רגיל לישון על מיטה נוחה ולא בתוך שק שינה באוהל. אבל בואו נגיד שלא היה כלכך רע, הייתי מצליח לישון שם עוד כמה ימים. ״אז, הארי, מחר החופש הגדול מתחיל, מה דעתך לישון אצלי בחופש?״ הוא שאל, ״אני אשמח״ אמרתי, ״בתנאי שלא נישן שוב בתוך אוהל״. צחקנו והמשכנו לצחצח שיניים. אחר כך הלכנו לחדר של זאין והיינו טיפה בטלפון. אחר כך נזכרתי ואמרתי לזאין ״אם אתה רוצה שאני אישן אצלך כל החופש, אני חייב להביא מזוודה עם בגדים ודברים שאני צריך״. ״צודק״, הוא אמר, ״בוא נלך לארוז לך מזוודה״. אז הלכנו וארזנו מזוודה. שמתי שם כמה בגדים, מגבות כדי להתקלח, כמה זוגות נעליים שאני אוהב ויצאנו בחזרה לבית של זאין. נהנינו וצחקנו, שיחקנו בעיקר במשחקי קופסה וזאין לרוב ניצח אותי. טוב, אני חייב להודות, אני לא כזה טוב במשחקי קופסה. זאת אומרת, אני לא כלכך משחק בהם... כי אין לי עם מי לשחק. אמא שלי כל יום עובדת עד מאוחר, אבא שלי גר במדינה אחרת בכלל, ואחותי ג׳מה כל הזמן אצל חברות. אז עם מי יש לי לשחק? עם עצמי? לשחק במשחקי קופסה זה כיף, בעיקר כשיש מישהו שמפנה מזמנו הפנוי בכדי לשחק איתי. תמיד כיף לי לשחק במשחקי קופסה עם זאין, כי הוא באמת אוהב לשחק איתי. לאחר ארבעה ימים קמתי בבוקר והרגשתי מוזר. מין הרגשה כזאת שגוררת אותי ללכת לאנשהו. לא משנה לאן. אבל אני בליבי כבר ידעתי לאן ללכת, וקיוויתי שלא יכעסו עליי שהלכתי לשם. אמרתי לזאין שאני הולך קצת להסתובב בחוץ, לנשום קצת אוויר והוא הנהן. ידעתי לאן אני הולך, אבל לא הייתי בטוח שירצו לקבל אותי שם. אז... הלכתי לבית של לואי. כן כן אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל היה לי מין דחף כזה ללכת לשם, לא יודע למה. הלכתי ותקתקתי בדלת, ואף אחד לא ענה. אז נכנסתי דרך החלון של לואי, אני יודע שזה נחשב לפריצה אבל הייתי חייב... נכנסתי וראיתי שהוא ישן. הוא כלכך מתוק כשהוא ישן. ניסיתי להעיר אותו בעדינות, אבל הוא לא התעורר. אז עמדתי שם... ופתאום ראיתי שהוא פקח את עיניו ונבהל. הוא ראה שזה אני ושאל אותי ״מה לעזאזל אתה עושה פה?!?!״ ואמרתי ״אני לא יודע למה, אבל היה בי מין דחף כזה שגרם לי לבוא לפה..״ הוא לא הבין מה רציתי ואז הוא אמר ״איך נכנסת לפה?״ ״דרך החלון״ השבתי. הוא עמד והיה בשוק, למה שאני אכנס דרך החלון? גם אני חשבתי כך. למה שאני אכנס דרך החלון של לואי לבית שלו? עמדנו שם כמה שניות ושתקנו, אבל אחר כך הוא שבר את השקט ואמר ״אני מצטער אם נבהלת מהצרחה שלי, פשוט לא הבנתי מי אתה״. אמרתי שזה בסדר והלכנו לסלון. אני לפעמים מקנא בו שיש לו בית משלו. זאת אומרת, אני לא מקנא בזה שהוריו נפטרו, אבל לפעמים אתם פשוט רוצים להתנתק מהעולם וללכת למקום שהוא רק שלכם, בשקט, בלי אף אחד שיפריע. תהיתי למה הוא לא כעס עליי ואמר לי לצאת.. זאת אומרת נכנסתי לבית שלו ללא רשות, הוא אמור לכעוס עליי, לא? ישבנו בסלון ודיברנו קצת, והוא שאל ״אז אם הרגשתי דחף שגרם לך לצאת מהבית וללכת לאנשהו, למה באת דווקא לפה?״ ״אני לא יודע, באמת, פשוט הלכתי אחרי הלב שלי.״ השבתי. היו כמה שניות של דממה ואז החלטתי לחטוף אומץ ולהגיד ״האמת שבאתי לפה כי מאז הנשיקה לא הפסקתי לחשוב עליך״. אני לא מאמין שאמרתי את זה! איך היה לי אומץ?? אני ממש מקווה שתהיה לו תגובה טובה. ״וואו, האמת שגם אני״ הוא אמר, ושנינו הסמקנו. ״אבל למה עצרת את הנשיקה באמצע..?״ הוא שאל. לא ידעתי מה לענות. פשוט הסתכלתי למטה לרצפה והסמקתי. חשבתי לעצמי ״למה באמת עצרתי את הנשיקה באמצע? הרי רציתי שזה יקרה״. אז עניתי לו ״האמת שאני ממש אהבתי את זה, ולא רציתי לעצור... אבל לא ידעתי אם להמשיך, הייתי מבולבל. כי אף פעם לא התנשקתי״. הוא ישב והסמיק לכמה שניות, ואז התנשקנו. שוב. זאת הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם. הרגשתי שזה רק אני והוא בעולם הזה, ואנחנו פשוט יושבים על העננים ומתנשקים. אני יודע שזה טיפה קיטצ׳י, אבל..😅 כשהתנתקנו מהנשיקה לא רציתי לעזוב, רציתי שזה יימשך לנצח. אחר כך לא עמדתי בזה ופשוט חיבקתי אותו. לא יודע למה. ״הארולד, אתה יודע שאתה ממש חמוד כשאתה מתבייש?״ הוא אמר, הסמקתי. הוא נתן לי נשיקה בלחי ולקח אותי לבית של זאין, כי הבית של לואי היה די רחוק מביתו של זאין. כשהגענו זאין היה מבולבל, הוא לא הבין למה הייתי שם עם לואי ולמה לקח לי מלא זמן לחזור. הוא לקח אותי הצידה ואמר לי ״הארייי!! אתה יודע כמה דאגתי לך?! חשבתי שלא תחזור! למה לקח לך כלכך הרבה זמן?!״ הסטתי את הראש שלי ללמטה והצבעתי על לואי. זאין ישר הבין הכל. הוא כלכך שמח בשבילי. אבל הייתי טיפה עצוב בשבילו, כי אתם יודעים, הוא התנשק עם החבר הכי טוב של לואי והם לא דיברו מאז. אז חשבתי קצת ואמרתי לו ״אל תדאג, אני אגיד לו לזרוק עליך מילה לליאם״ והוא חיבק אותי ואמר לי תודה. הלכתי ללואי וסיפרתי לו מה קרה לזאין ולליאם, והוא אמר שליאם סיפר לו. אז הצעתי לו שנלך לאולפן שלי (כן כן, האולפן הסודי שלי) ונפגיש ביניהם. הוא ישר הסכים ואמרתי לזאין להיכנס לאוטו שלי. הוא לא הבין למה. כשלקחתי אותו לאולפן שלי, באותו הזמן, לואי לקח את ליאם לאולפן שלי. שמנו להם כיסוי עיניים והכנסנו אותם לבפנים. כשהעמדנו אותם אחד מול השני הורדנו להם את הכיסוי.

חלק 5?🥰