לואי
הארי לא היה בבית ספר זמן מה, אם כי לא ציפיתי שהוא יופיע. אחרי ההפסקה הארוכה שלו מבית ספר, ראיתי אותו יושב בקפיטריה בצהריים, יושב לבד וקורא כאילו הוא מעולם לא נעלם. הבחנתי איך כמה אנשים מביטים בו ואז במהירות מסיטים מבט. זרועותיו היו מכוסות בשרוולים, כרגיל. יכולתי לדעת שהוא עלה במשקל מהיותו שם. המשקל שלו לא היה כל כך נורמלי, אבל ניחשתי שהם השאירו אותו שם שישקול לפחות בכמות בריאה ואז הוציאו אותו משם. העובדים שם לא היו נחמדים בפעם הראשונה שביקרתי.
״היי. התגעגעתי אליך.״ אמרתי וניגשתי אליו, מתיישב לידו. הוא הרים את עיניו מהספר וחייך, מניח את סיפרו בצד. ״גם אני התגעגעתי אלייך. בית חולים זה דפוק.״ הוא אמר.
״אתה הולך לאכול משהו?״ שאלתי. מבט עצבני נשטף על פניו, רק לשניה. הוא הניד בראשו.
״אתה יודע, המיטה שלי הרבה יותר נוחה ממיטת בית החולים. אנחנו יכולים לבדוק את זה אם אתה רוצה.״ אמרתי, בחיוך. הוא צחק ואז נענע בראשו.
״רואה, יש לי את הדבר הזה שמונע ממני לשכב איתך. לא כולם. רק איתך.״ הוא אמר, גומות החן שלו נראות שהוא צוחק.
״כדאי שתמצא תרופה לזה. כאילו, מהר.״ אמרתי. הוא צחק שוב, וכך גם אני.
"לך לעזאזל, לואי.״
YOU ARE READING
Stay Away From Me // Larry
Romance*גמור ״יש לך את כל הפאקינג עולם. מה עוד אתה רוצה?״ אזהרות: *קללות *אנורקסיה פאנפיק קצר מתורגם על לארי סטיילינסון Written by- @xxx17-
