לואי
״אז הארי, אתה מתרגש לקראת סיום הלימודים?״ שאלתי כשישבתי ליד הארי. זו הייתה שעת ארוחת הצהריים והוא פשוט ישב שם, כותב במחברת שלו, כמו שהוא עושה בדרך כלל לפני שהגעתי.
״מתלהב ברמות.״ הוא אמר, גוון קולו רומז שהוא פשוט היה סרקסטי. צחקתי.
״למה אתה לא מתרגש? אתה לא רוצה לעוף מכאן?״ שאלתי, פותח את קופסת האוכל שלי ושולף כריך וסודה.
״ואעשה מה? אני לא מספיק חכם כדי להכנס למכללה. ממש אף מכללה לא תקבל אותי. גם אם כן, עם איזה כסף הייתי משלם להם?״ הוא אמר, ידו כבר לא כותבת על דף המחברת. הוא פשוט לחץ את העיפרון ממש חזק, ועיניו מכוונות לעמוד.
״עדיין יש לך זמן להגיש בקשה למלגה. משהו שמושך אותך?״ שאלתי, אוחז בידו ומוריד אותה מהעיפרון לפני שהוא ישבר. הוא העביר יד בשיערו ונאנח.
״אני אוהב מוזיקה, כתיבה וציור. איזה מלגה יכולה לתת לי אם אני אפילו לא טוב בהם?״ הוא שאל, והניח את ראשו על השולחן.
״מה אתה תמיד כותב במחברת שלך?״ שאלתי, מניח יד על גבו.
״יש בעיקר שירים. סיפורים קצרים וציורים. זה מחברת גדולה. רק רציתי למלא את זה. כל זה לא טוב.״ הוא אמר. מוריד את ראשו מהשולחן.
״רשות להסתכל?״ שאלתי. הוא הנהן.
״ניתן.״ הוא אמר, סוגר את המחברת ומעביר אותה אליי. פתחתי אותו, העמוד הראשון מכיל מילים לשיר. זה היה שיר מקורי. הנחתי.
״אלה השירים שלך?״ שאלתי. והוא הנהן. הנהנתי בחזרה, מודהם. לא ידעתי את הקצב של זה, אבל ממה שקראתי, יכולתי לדעת שזה שיר מדהים. הפכתי את הדף, לראות ציור של גן. ממה שיכולתי לזכור, זה היה אחד מהפארק. זה נראה כמעט כמו תצלום שחור-לבן, התמונה היא כמו העתק מדויק של הגן.
״הארי, הדברים האלה מדהימים.״ אמרתי, מעביר בין הדפים. זה היה ציור נוסף, הפעם של ילד שמחזיק ידיים עם ילד אחר. הם נראו כמו אנשים אמיתיים. הפכתי עוד דף, הפעם זה סיפור קצר. זה היה כתוב טוב.
״תראה את החומר הזה לכל מכללה מוזיקה, כתיבה או אומנות ותיכנס, הארי. זה באמת מדהים. אתה יכול לשיר?״ שאלתי, והוא הניד בראשו.
״טוב אמרת שאתה גרוע בכל שאר הדברים אז למה שאאמין לך?״ שאלתי. והוא משך בכפתיו. כבר יש לי מקום במכללה, אז לא הצחלתי להבין כמה מבואס הוא מרגיש. אני הולך לבית ספר למוזיקה, וזה היה מה שהתכוונתי לגרום להארי ללכת כדי שנוכל ללכת לאותה מכללה.
״תשיר לי.״ אמרתי, מסתכל עליו. הוא הניד בראשו.
״לא עם האנשים בסביבה.״ אמר.
״אז בוא לביתי בערב.״ אמרתי. הוא הניד בראשו.
״אני עסוק הלילה.״ אמר. פלטתי הו, מסתכל למטה על הברכיים שלי.
״מחר בלילה?״ הוא הציע, ואני הנהנתי.
״זה דייט!״ אמרתי, ומחאתי כפיים. הוא צחק, מנענע את ראשו.
״לך לעזאזל, לואי.״
YOU ARE READING
Stay Away From Me // Larry
Romansa*גמור ״יש לך את כל הפאקינג עולם. מה עוד אתה רוצה?״ אזהרות: *קללות *אנורקסיה פאנפיק קצר מתורגם על לארי סטיילינסון Written by- @xxx17-
