*נקודת מבט של הארי*
"דיי תעזוב אותי!" אמרתי או יותר נכון צרחתי. הוא היכה בי, ירק עליי, ואנס אותי.
"בבקשה, אני מתחנן!" אמרתי שוב. "תסתום כבר את הפה המזויין שלך!" הוא צרח והשתתקתי. הוא הרס לי את הנשמה, הוא רצח אותי, אבל לא יכולתי לעשות כלום. זה כבר 10 שנים ככה. אני כל כך שונא את אבא שלי. כל כך.
יום לאחר מכן הלכתי לבית ספר כמו כל יום רגיל,מדוכא וחסר משמעות. עברתי ליד הלוקר שלי וראיתי פתקים של איזה ילדה ששתי שכבות מתחתי.
"מה היא חושבת לעצמה לעזאזל?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הבטתי בפתקים שהארי זורק לפח וניהיה לי חלחלה. הם לא מילדה שתי שכבות מתחתיו.
הם ממני, לואי טומלינסון, הילד החנון והפגיע של בית ספר.
חזרתי הביתה כמו כל יום רגיל.
"היי לואי מותק איך היה?" אמא שלי שאלה אותי.
לא עניתי לה ופשוט רצתי לחדר בדמעות.
פתחתי את יומני האדום והתחלתי לכתוב.
"יומני היקר, נמאס לי. הארי זרק את הפתקים לפח. מה חשבתי לעצמי בכלל? הוא אפילו לא יודע שזה ממני.. אלוהים מה אני עושה?" כתבתי וסגרתי את היומן.
פתחתי את היוטיוב וקפץ לי איזה סרטון עידוד קטן.
"חיים רק פעם אחת, לכו אליהם ותעשו את זה".
זה הביא לי קצת אומץ לכתוב להארי פתק ולשאול אם הוא גיי
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פתחתי את הלוקר וראיתי פתק ממישהו שכנראה שכבה מתחתי פתחתי את הפתק והופתעתי ממה שרשום שם.
"אתה גיי?"
מה עובר על אנשים? ההורים של לימדו אותי שזוגות חד מיניים זה לא טוב. אז ככה גם אני חושב.
לקחתי עט ורשמתי
"אני לא גיי. וזו פעם אחרונה שאת/ה שואל/ת דבר כזה".
לשמחתי הוא רשם באיזה כיתה הוא ומה מספר הכיתה. אז הלכתי לכיתה שלו ופשוט שמתי את הפתק על איזה שולחן. "אני מקווה שזה השולחן שלו..." מילמלתי לעצמי.
YOU ARE READING
Two hearts in one home
Diversos"מי זה כותב הפתקים הזה?" "הוא יודע שאני סטרייט?" הארי לא ציפה שהוא יכיר את אהבת חייו, וגם לואי לא, הם רק ידעו שהם יצטרכו לעבור הרבה. *טריגר פגיעה עצמית *טריגר תקיפה מינית *טריגר אלימות מעלה פרקים כל שלישי חמישי ושבת
