״אבא, קום.״ ידיים קטנות מנענעות את גופו של הארי בעדינות.
״עוד חמש דקות לוּ,״ הוא מבקש, ידיו משפשפות את עיניו העצומות.
״זה לא לוּ, זאת אלודי!״ ביתם של לואי והארי צוחקת, ממשיכה לנענע את גופו.
״אל? מה את עושה פה?״ עיניו הירוקות מביטות בילדה היפה, שבחודש הבא תחגוג את יום הולדתה השישי.
״כבר בוקר, אמרת שבבוקר נכין עוגה.״ היא לוחשת, נזהרת לא להעיר את לואי שישן בצד השני של המיטה.
״מה השעה?״ הארי מפהק, הוא ולואי נשארו ערים עד מאוחר לראות סדרה חדשה.
״שעת בוקר,״ היא מחייכת אליו, גומותיה זהות לגומות שלו.
״מה זאת אומרת שעת בוקר?״ הארי מחייך אליה בחזרה, השמחה של אלודי הייתה סוחפת מאז ומתמיד.
״שעת בוקר אבא, השמש כבר זורחת.״
״השמש רק זרחה?!״
״אבא אל תצעק!״ ידיה הקטנות מכסות את פיו, מרוויחות נשיקה מתוקה מאביה.
״בסדר, בואי נלך להכין עוגה.״ הארי נכנע, יוצא מהשמיכה החמה אל הקור של אנגליה החורפית.
״אלודי, את חייבת להיות מאוד ממושמעת, אני הייתי אופה, אני יודע להכין את העוגות הטובות ביותר. תעשי רק מה שאני אומר.״ הוא אומר ברצינות, מושיב אותה על האי הבהיר במטבח הגדול.
״חבל שאבא לא פה כדי להזכיר לך שהיית רק קופאי.״ אלודי צוחקת והארי לא יכול שלא לחייך מהדמיון בדרך בה היא מדברת אל הדרך בה לואי מדבר.
״את רוצה להכין עוגה או לא?״ הוא משלב את ידיו.
״כן!״ היא צועקת, בידה כבר נמצאת מטרפה.
״אז בואי נתחיל,״ הארי חילק הוראות לאלודי כאילו היא באמת הסו שפית שלו, בעודה מטיילת במטבח בסינר שהיה גדול עליה בכמה מידות.
״ועכשיו, מערבבים!״ אלודי מעניקה לאביה את המטרפה, מעודדת אותו לערבב כמה שיותר מהר.
״לואי אוהב הרבה שוקולד, אז נשים יותר ממה שכתוב במתכון.״ הארי ממלמל כשהוא ממיס שוקולד במיקרוגל, מסביר לאלודי הסקרנית את פעולותיו.
״מה את עושה?״ הארי שואל כשהיא טובלת את אצבעותיה הקטנות בשוקולד החם, שהוא התכוון להכניס לתוך העוגה.
״כדי שתזכור אותי לפני שאתה נוסע.״ היא רק אומרת, מציירת על ידו לב קטן, שנכנס בקושי ליד קעקוע גדול של בת ים.
