היוששש
אני ממש מקווה שכולכן בסדר
המצב הזה משוגע ומפחיד
אני באמת מאמינה שזה ישתפר בקרוב
ובנתיים fetus לארי להעלת המצב רוח
אוהבת אתכן
לואי דופק על הדלת הכבדה, גופו כמעט קורס. ״בבקשה תיתן לי להיכנס,״ הוא מייבב.
הארי לא מצליח לענות לו, הגרון שלו יבש ולחייו רטובות, הוא מוריד את החולצה המכופתרת שעכשיו מכריחים אותו ללבוש, זורק אותה על הרצפה. היא נוחתת על הבגדים המזהים של לואי, ג׳ינס אדום וחולצת פסים, הוא מגחך לנוכח האירוניה.
״אל תשאיר אותי בחוץ, אנחנו אף פעם לא הולכים לישון כועסים. האזי בבקשה,״ לואי דופק חזק יותר על דלת חדר השינה שלהם, היבבות העמומות שהוא שומע מבעד הדלת הכהה מחזקות את בכיו.
״לואי בבקשה תלך, אני לא יכול לעשות את זה. לא עכשיו.״ הוא נאנח, כל גופו שעון על הדלת, מונע ממנה להיפתח.
״לא,״ הוא צועק, דופק חזק יותר על הדלת, אם היה יכול להתעסק במשהו אחר מלבד באהוב ליבו שיושב על הרצפה הקרה שבור לב, אולי היה דואג מהעובדה שהוא עומד לשבור את הדלת המחורבנת.
״לואי, די.״ הארי בוכה, הדלת נטרקת על גבו בכל פעם וכל גופו כואב.
״תן לי להסביר בייבי, אני מתחנן.״ לואי יורד על ברכיו למרות שאף אחד לא יכול לראות אותו.
״אין מה להסביר.״
״הארי תקשיב לי, זה כל כך מסובך, רק תפתח את הדלת.״
״אני לא רוצה לראות אותך.״ הארי צועק, מחבק את ברכיו חזק יותר ונושם עמוק יותר, הלב שלו דופק כל כך מהר שהוא מפחד שיפסיק לעבוד בכל רגע.
״אני אוהב אותך,״ לואי לוחש, והארי יודע שהוא בוכה גם, הוא מדמיין דמעות עגולות יורדות במורד לחיו. המחשבה רק גורמת לו לבכות חזק יותר.
״אני לא אדבר, רק תיתן לי להחזיק אותך, אני לא יכול לשמוע אותך בוכה ככה.״
״אני יכול לבד.״ הארי מסנן. נחוש יותר להירגע עכשיו, הוא מתרגל נשימות כפי שאמו לימדה אותו כשהיה קטן.
״אני יודע שאתה יכול, אבל אני לא רוצה שתעשה את זה לבד.״ לואי נעמד שוב, דופק על הדלת, הפעם בעדינות.
