Mood:
אני: אני אשב לכתוב ואכין לי נשנושים
נשנושים: נגמרו לפני שפתחתי את המחשב
אני: אני אכין לי אוכל ואוכל תוך כדי
אוכל: נגמר לפני שהמחשב נדלק
אני: דיי, עכשיו אני יושבת לכתוב!
*מאבדת ריכוז*
"יא אני אסדר את הציפורניים רגע"
וכשאני כן כותבת:
"טוב, הגיע הזמן לכתוב את הפרק הבא."
"רגע, אני אכתוב קודם קטעים אקראיים ואנסה למקם אותם בפרק."
קטעים אקראיים: "לול את לא חושבת שאנחנו מתאימים לסיפור קצת אחר?"
"יש לי סיפור אחר?"
מוח: "לא יודע, יש לך...?"
וזו, חברים, הסיבה העיקרית ללמה יש לי יותר סיפורי טיוטה מאשר פרקים בשמש שקרנית.
YOU ARE READING
מימס של כותבים. אה, ושל קוראים.
عشوائيכי כולנו צריכים רגע של הזדהות ולהבין שיש עוד מוזרים כמונו ואנחנו לא חייזרים. אה ויש פה גם ציידי הצללים ועוד פאנדומים
