Small misery

פרק עשר-דמיון

טוב אז בגלל שאני ממש ממש ממש נחמדה ובא לי להעלות פרק. אז הנה☺️
-------
נכנסנו לאוטו ואלינור הניחה את ראשה על כתפי.
״אני אוהב אותך. את זוכרת?״ שאלתי אותה. וקיבלתי הנהון קטנטן.
״אני מותשת. השעה כבר 12:00 בצהריים.היינו שם שעתיים״ היא אמרה,והוציאה את האייפון שלה מהכיס שלי, היא פתחה את המצלמה ועשינו מלא תמונות מצחיקות. אלינור זזה ממני בכדי לצלם אותי והסתכלתי עליה מוציא את הלשון. הגענו לביתנו וירדתי מהאוטו. פתחתי לאלינור את הדלת. וסחבתי אותה בסגנון כלה. ״זאין מותק. אנחנו נשמור את הבגדים עד ליום הצילומים.״ אימי אמרה. הנהנתי הנהון קצר ונכנסתי לביתי.
התיישבתי על הספה כשאלינור ישנה על ברכיי ורגליה על הספה. חייכתי למראה אלינור הישנה. היא יפה כל כך,אני אוהב אותה כל כך.
אני מדמיין אותי ואת אלינור בעוד עשר שנים עם ילדים קטנים וחמודים.
----דמיון----(הדימיון מנ.מ כללית!)
שלג בחוץ,שלושה ילדים קטנים,אישה בהריון מתקדם וגבר עם שיער שחור נאה וזיפים קטנטנים עומדים בחוץ.
הילדים הקטנים עושים מלחמת שלג.
״אבא! אבא בוא תצטרף!״ דניאל אמר.
״דניאל,מישהו צריך להישאר ליד אמא כל הזמן הזה.״ זאין אמר והסתכל על אשתו באהבה.
אלינור לבשה סוודר גדול. טייץ תרמי(טייץ חם)
כובע עם פונפון ומגפיים. זאין העביר את ידו על בטנה של אשתו וחייך אליה באהבה גדולה. ״אבא אבא! דניאל זרק עליי המנוהמון שלג!״ אמילי הקטנה רצה אל אביה צעקה וצחקה.
״אמי לאב,תחזירי לו״ זאין אמר וקרץ לבתו הקטנה בת הארבע. ״זאין!״ אלינור לחשה בכעס. זאין הסתכל במבט תמים בפניה של אשתו האהובה.
״לאב אל תלמד אותה דברים כאלו״ אלינור צחקה.
״אמרתי לך כמה אני אוהב אותך? ומחכה לקטנצ׳יק המתוק ששם בפנים״ זאין קרץ לאלינור מנסה להשכיח ממנה את כעסה המדומה עליו. אלינור נשקה לשפתיו של בעלה האהוב. ״ג׳ייק! לשחק יפה עם אחותך״ אביו נזף בבנו השני. (דניאל,ג׳ייק,אמילי,ואחד בבטן) לאחר שזרק על אחותו הקטנה כדור שלג גדול.
״הם דומים לך כל כך לאב״ אלינור אמרה לזאין באהבה. דניאל וג׳ייק באמת דמו לאביהם. לשניהם היה שיער חלק ועיניים חומות קצת יותר בהירות משל זאין. אמילי הקטנה דמתה לאלינור. בשיער הבהיר,העיניים שנוצצות כשהיא מתרגשת.
״אני אוהבת אותך כל כך״ אלינור אמרה ונשקה לזאין.
-----סוף דמיון-----
חייכתי לעצם המחשבה שיבוא יום ויולדו לנו ילדים קטנטנים שדומים לי ולאלינור. הדלקתי את הטלויזיה וכשראיתי שאין שום דבר מעניין הנחתי לשלט והסתכלתי על אלינור. ליטפתי את פרצופה,ושיחקתי בשערה. פיזרתי לה את התסרוקת,היא לא צריכה לעשות תסרוקות בכדי ליהיות יפה. אני רק שמח שהכרתי אותה,ושזו האשה שאני אתחתן איתה ואחיה איתה כל חיי. ״זאין?״ אלינור מלמלה,״אני אוהבת אותך למרות כל הקשיים וכל מה שקרה״ היא אמרה לי.
״זה בסדר לאב,דרך אגב,מתי הצילומים לחתונה?מתי בוחרים אולם,מוזמנים ועוד...?״ שאלתי.
״אתה רוצה עכשיו?״ היא שאלה. ״כן,אם זה מה שיעשה לך טוב,לתקתק את זה״ אמרתי ונתתי לה נשיקה חטופה. אלינור קמה ולפתע התקפלה ״זאין כואב לי״ היא גנחה בכאב. ״מה יש לך?״ שאלתי.
הרמתי אותה בעדינות שלא תסבול. ״אני חושבת שקיבלתי״ היא נאנחה בכאב. הרמתי אותה למקלחת והשירותים. ״תבדקי לאב. ואם את צריכה משהו אני פה בחוץ,אני יעזור לך בשבוע הזה״ אמרתי ונתתי לה נשיקה. הכנסתי אותה וסגרתי את הדלת,לאחר כמה דקות היא יצאה ואשרה את שאלתי. לעזאזל היא קיבלה מחזור.