Small misery

פרק שני

זאין נכנס לחדרה של אלינור.
״לאב אל תבכי אני מתחנן.... כל מה שקרה.
אני כל כך מצטער!״ היא הרימה מבט ולחשה בכעס ״על טעויות משלמים זאין. ואני עשיתי טעות שסמכתי עלייך. ג׳יימס נהרג. הוא היה היחיד שנשאר ממשפחתי. האח היחיד. והוא רק בן 24!!!!! ואני בת כמה?? 20. לבד בעולם הזה. לך לא היה אכפת. ניצחת במלחמה ההיא. מלחמה חסרת תועלת.
שלא רק הצד שלי נפגע-״ ״אלי אני אוהב אותך תסלחי לי! אני מתחנן אלייך!!״ ״אני בחיים לא אסלח לך. אני בכיתי לך וצעקתי. ואתה התעלמת והרגת את כל מי שראית. כשכמעט הלכת...אני שכבתי שם.. ובכיתי את נשמתי כשראיתי את כל ההרס. האחוזה ההרוסה של משפחתי. הדם והמוות. אל תגיד לי שלך לא נשאר כלום. יש לך את ספע דוניה וליה... ההורים שלך..
לי לא נשאר. החורבן.. ההרס החיילים. זה כל כך כאב שאתה בכלל לא תבין. ופאקינג עברו מאז שנתיים.
שריגלת אחריי. אבל אני לא צריכה אותך יותר. יש לי בית חדש חיים חדשים. אני שונאת אותך זאי-״ ״אולי תשתקי כבר? פעם אהבת אותי ואני אותך״ והוא נישק אותה. אלינור הייתה המומה ומייד התעשתה. ונתנה לו ברכית ״מה נראה לך שאתה עושה לעזאזל?! אני שונאת אותך זאין!!!שונאת!!למה אתה לא מניח לי??!!״ היא צעקה ובכתה. זאין גנח מכאב. ״את תאהבי אותי. בדרך זו או אחרת.״ (באנגלית נשמע יותר טוב. This way or another way-הערת המחברות).
״זה לא יקרה זאין״ היא חייכה במרירות.
״לא אחרי כל מה שקרה בנינו... בינתיים עדיף שנתרחק. אבל בכל זאת נשאר קרובים.. צריך לשקם את האחוזה ולראות מה נשאר ממנה״. היא אמרה ויצאה מהחדר.