Love or hate

איפה אני?

בפרק הקודם-

אני מסתכלת עליו המומה ומבולבלת ואני רואה את פניו בוהות בשפתי אני רואה על פניו מבט מאופק אבל הוא לקח צעד אחורה.   ״אני לא יכול להגיד לך למי להתקרב ולמי לא אבל אני רק רוצה להגיד שבבקשה על תעשי לי את זה שוב כי פעם הבאה אני לא יוכל להתאפק יותר״לוק אמר ויצא מהחדר משאיר אותי מבולבלת והמומה מרוב הסיטואציה המוזרה הזאת לא יכולתי להוציא כמעט מילה מכול השיחה רק החלקתי מהקיר והתיישבתי על הרצפה עם דמות בעיניים.

~

~

״ליאן, ליאן איפה את?״ אני שמעתי את מנדי ובן ובקול חלוש אך הכי חזקת שלי קראתי להם.

 ואחרי בדיוק שלוש שניות הדלת נפתחה ושתיהם רצו לחבק אותי.

״אן מה קרה לך?״ מנדי שאלה עם פרצוף המום 

״אני.. אני לא יודעת הוא אמר לי שהוא לא יכול להתרחק יותר ודרש  ממני שאני לא היה ליד גל..״

״מה? למה? איך? מתי?״ בן אמר ״אני לא יודעת אבל הוא ראה שיש לי היקי על הצוואר שג..״ אמרתי

ושוב מנדי נכנסה לדברי ואיתה גם בן  ״מה? יש לך היקי? אתם ביחד?״ ״לא אנחנו לא ביחד ואני לא ידעתי שהוא עושה לי היקי וגם עם כן זה לא אמור להיות עניינו של לוק״ פתאום אני רואה את הדלת נפתחת וגל עומד שם ״אני מצטער אני לא הייתי צריך לעשות לך היקי בלי רשותך ואפילו בכלל אני פשוט משתגע לידך שאת שותקת אני שומע את ליבי דופק ועוד שניה נקרע אני חושב שאני מחבב אותך״ אני מנדי ובן היינו המומים מידי בשביל לענות לו או לעצור את דבריו הוא אף פעם לא מצטער על כלום הוא איש קר וחסר רגש והוא אמר שהלב שלו דופק לידי!!

הוא מתקרב לאט לאט אליי ובן ומנדי הולכים אחורה ונותנים לו לעבור הוא מתיישב לידי ומחזיק את הסנטר שלי ומעלה את הראש שלי  למעלה והוא אמר ״אני יודע שקשה לך, אז אני לא יאיץ אותך ואני לא מצפה לכלום רק רציתי שתדעי מה אני חושב עליך״ הוא קם והלך 

״פאקינג שני הבנים הכי חתיכים בבית ספר מרגישים אלייך משהו״  בן צעק 

״את מבינה בכלל מה זה אומר ליאן!?!?״ מנדי התקדמה אלי 

״אני לא רוצה את זה! זה לא משהו שאני רוצה!! אני לא ביקשתי את הרגשות, שלהם הם רק מתחרים הם לא באמת יודעים  מה זה אהבה הם בנים של בת בכל יום אולי יומים וזורקים לא יותר מי זה!!!״ צעקתי ניגבתי את הדמעות הם לא שווים את זה פיזרתי את השיער שלי לכיוון ההיקי כדי להסתיר אותו ויצאתי ובן ומנדי אחרי.

הגעתי לכיתה וכל העיניים אליי ומי שלא הסתכל אליי דיבר אליי כל הבנות כעסו אליי וכל הבנים ניגשו אליי.

״את יוצאת עם גל? או עם לוק? את משחקת בהם? זה מה זה לא מתאים לך? כל הבנות פה רוצות אותם ואלייך הם ניגשו!?! את לא רוצה אהבה את לא מחפשת!״ 

זה השאלות שצצו בכיתה הראש שלי התחיל לכאוב לא ידעתי איפה אני!״ ופתאום אני רואה את אח שלי נכנס אליי מודאג לכך את ידי ואחז בי הוציא אותי מהכיתה ואמרתי לו  מהר ״כך אותי לגג ואל תיבהל יש לי סחרחורת״ תוך 2 דקות הגענו לגג ואני נפלתי אל הרצפה .

~

~

אני שמעתי ציפצופים וקולות ״היא קמה בואו״ ״קחו את זה לחדר מספר 347״ אני פותחת את עיני לאט ורואה את המשפחה שלי  ״ מה אני עושה פה״ לחשתי

 ״לקחתי אותך לגג כדי לקבל הסבר על מה שקרה עם לוק וגל ואז התעלפת לקחתי אותך בלי שאף אחד יראה אפילו בן ומנדי לא יודעים איפה את!״ הוא ניסה לכעוס רואים הוא ניסה להתעצבן אליי ולהגיד מה עשיתי ושלא נדבר על ההיקי שהוא ראה אבל הוא כל כך דאג לי אני תמיד רגילה שהוא דואג לי אבל בחיים לא ראיתי דימעה אחת יורדת מעייניו עד עכשיו לקחתי את ידו ואמרתי ״אני לא מתה מקסימום אני צריכה תרופה״

״מה יש לך דפוקה״ הוא אמר וכולנו צחקנו.

כעבור שבוע-

כל יום הלכתי לבית ספר כדי לא להראות שזה מעניין לי מה שקרה עם בן ולוק.

סיפרתי יום לאחר מכן מה קרה לי בגג. ונראה שכל הבית ספר שכח מכך.

אני מתרחקת מלוק וגל מהשיחות האחרונות שלי איתם אבל אני רואה את המבטים את הדאגה בעניים שלהם.

״היי יפייפיה שלי ״ אני ניחשתי שזה גל וצדקתי ״היי אבל אני לא רוצה לדבר איתך ואני לא יפייפיה שלך״  ״מה שאת רוצה אבל אני עדיין קורא לך יפייפיה״ ביי יפייפיה שלי״ 

״אני לא יודעת עם הלב שלי דפק מעצבים או ממנו״ אמרתי  לעצמי

מעצבים! החלטתי 

היי אני רוצה לדעת עם הסיפור מעניין אותכם.