Part 19 - the love of my life

754 68 43
                                    

נקודת מבט: לואי

הארי יצא מהבית, ואני נשארתי בחדרו. החלטתי שהיום אני רוצה לעשות יום כיף עם הבנים. ירדתי מהקומה השנייה, וראתי את נייל מנשק בחורה על השיש. לפי מה שזכור לי נייל לא גר פה, הוא רק בא לישון פה מידי פעם. רגע ! אני מזהה את הבחורה הזאת, זאת אש מהכיתה ! אני לא מאמין של נייל יש רומן והוא לא סיפר לנו.

"ניילר" צעקתי לו ושניהם קפצו ממקומם, הסמיקו והשפילו את ראשם. אש לחשה לנייל משהו באוזן ונייל הסמיק עוד יותר, היא נתנה לו נשיקה חטופה בלחי, הסתובבה אליי בחיוך, ויצאה. "ואו !" נייל צעק ואני צחקתי. "אז מה נייל שלנו מאוהב?" שאלתי אותו בהתגרות "את האמת ? כן" הוא הוא אמר במשיכת כתפיים ואני רק צחקתי וחיבקתי אותו.

זאין וליאם יצאו מהחדר, ששניהם לבושים רק בבוקסרים. אם הם לא היו סטרייטים עוד הייתי חושב שהם הזדיינו או משהו. "אי אפשר פאקינג לישון פה ?!" זאין צעק. והא כעס, כל כך כעס, שזה הפחיד אותי. "אם זה מנחם אתכם נייל מאוהב" אמרתי בחיוך מזוייף, שמנסה להסתיר את הפחד. בשנייה הם שניו את פרצופם וחייכו "נייל !" הם צעקו בתאום מושלם. "זה מדהים ! חייבים לעשות מסיבת פיצות" ליאם צעק, יודע שזה מה שיגרום לנייל להיפתח אליהם, ולספר להם את כל הפרטים. נייל צעק בשמחה וקפץ במקומו כמו ילדה קטנה.

הזמנו פיצות. שני מגשים לנייל, ועוד שלושה לנו ולהארי שאמור לחזור בכל רגע,  בכל זאת השעה כבר תשע. מאז ששמענו על ה'בשורה' עזרנו לנייל לדבר עם אש בהודעות, ולקבוע איתה דייט. לקח לנו המון זמן עד ששכנענו אותו לשלוח לה את ההודעה הראשונה אבל בסופו של דבר הצלחנו.

השליח של הפיצה בדיוק הגיע אז צעקתי "אני פותח!" והלכתי לפתוח את הדלת. פתחתי את הדלת והשליח העביר לי את הפיצות. אני לא אשקר אבל השליח ממש מוכר לי, אבל זה לא משנה עכשיו. הוא ממש חתיך! כאילו לא כמו הארי, אבל עדיין חתיך.

מסרתי לו את הכסף, ואז הוא שאל אותי "מה השם שלך?" בדך כלל שליחים לא מדברים איתי, ואם הם כן הם רק אומרים תודה על הטיפ שאני נותן להם ״אני לואי... ואתה?" אמרתי לו והשפלתי את ראשי, קצת מובך מהסיטאציה. "לואי אתה אומר?" הוא אמר והסתכל על הבית. "כמובן לואי! ידעתי שאתה מוכר לי. אני חבר של נייל, אני לוק!" הוא אמר בהתלהבות ואז נזכרתי בו! מההתחלה אני חשבתי שהוא נראה טוב.

"לוק?" שאלתי אותו מצחקק בראשי על השאלה הטיפשית שעמדתי לשאול "כן לואי?" החזיר, מכה שאגיד לו את מה שיש לי לומר "אתה רוצה את מספר הטלפון שלי?" שאלתי והוא שתק. הייתי כל כך קרוב לצחוק לו בפרצוף, אך שמרתי על פאסון וחייכתי עם הפיצות בידי.

כשסומק עלה ללחייו התחלתי לצחוק, דמעות נפלו על לחיי מרוב שצחקתי ולוק הצטרף לצחוקי. יש לו צחוק יפיפה, שוב לא כמו של הארי, אבל.... "כן, זה הדבר שלשמו הכנסנו לא כך?" הוא אמר בחיוך שחשף את שתי הגומות היפות שלו. גם לו יש גומות, אולי זה סימן מהיקום שאני צריך להיות עם הארי?

the love of my life ~ Larry Where stories live. Discover now