♛ ♛ 21 Rules to a monster ♛ ♛ >>(Zayn Malik fanfic translated)~hebrew~

Chapter 42

Zayn pov:

כבר כברו שלושה שבועות מאז שרוז נעלמה..ואני שבור.

אני מרגיש כמו חצי בן אדם.

לא הצלחתי לחזור לעצמי בכלל.

אני מתלווה לנייל בעבודות חיסול והורג אנשים בעצמי..בלי טיפת רגש.

אני מסתובב בלילות בבית כמו רוח רפאים..ואני לא מצליח לאכול שום דבר.

כל הזמן הזה בכיתי..פירקתי את הבית או שמצאתי את עצמי נכנס ללחדר שלה, מחטט בבגדים שלה ובמצעים שלה ומנסה לקלוט את הריח שלה.

אני מפחד שהריח הזה יעלם..הוא כבר התחיל להתפוגג.

וזה גורם לי לחרדה.

אני לא רוצה שזה יעלם..אני לא מסוגל לשכוח אותה.אני מסרב לשכוח את האדם היחיד שגרם לי להרגיש כל כך אנושי..כל כך נורמלי ..כל כך..

כל כך טוב.

אני מתגעגע אליה,לפרצופים הכעוסים שלה,לנוכחות העזה שלה,לקול שלה, לריח שלה ,לעיניים הכנות והמתוקות שלה...

אני לא יכול להמשיך הלאה.

זכרונות עולים וצפים במוחי, הזכרון מהיום ההוא שפייסלי המציאה לנו שם..ומהפרצוף הסמוק והמקסים שהיה לה..הזכרון מאותו יום שהודתי בכך שאני מאוהב בה והזכרון של התגובה המבולבלת שלה..הזכרון שלה בארון הבגדים.. בוחרת בגד באדישות..ללא שום עניין.

זה מה שאהבתי בה.

היא לא רצתה אותי בגלל המעמד שלי.או התדמית שלי.או השמועות עלי.

היא רצתה משהו בפנים..שכנראה פשוט לא היה לי.

אני מתייפח..החיוך מהזכרונות נמחק מפני והמחנק בגרון חוזר..אני מתכווץ..מבין כמה היא חסרה לי..

ואז יש לי שיחה נכנסת

"זאין?איך אתה מרגיש אחי?" אני עוטה מסכה קרירה ולא אכפתית ומסרב לתת למישהו לדעת על הצער שלי

"מה העבודה היום?" אני אומר בטון קריר ושליו

"זאין..אתה לא יכול למשיך ככה" נייל אומר בתסכול ואני מתחיל להתעצבן

"נייל , אל פאקינג תזיין לי תשכל.שאלתי שאלה אז תענה" אני מהדק את לסתותי

"אתה צריך למצוא אותה..אתה לא יכול לוותר ככה ." הוא אומר בדאגה

"לא העסק המזוין שלך ,חבר. תתחיל לדבר כבר לפני שאני מנתק" במשך כל הזמן הזה נייל התקשר יום יום וניסה לדבר ולשכנע אותי בכל מיני דרכים.

בחורות אחרות או זונות או כל חרא אחר.

סירבתי לקבל את עזרתו ועצותיו.

הוא נאנח

"אזור תעשיה צפוני..אחד הקופאים של הסופר לא החזיר כסף" קיבלתי.

"אני בדרך אז תהיה שם הפעם או שאני מסיים את הזין הזה לבד והולך." אני מאיים.

"לאן נעלמת זאין?"הוא מיואש

"לא נעלמתי.בחרתי לשחרר את השדים שלי.

לכל מפלצת יש שדים " אני אומר בקול מקפיא

"אתה לא מפלצת בשם האלוהים.

תפסיק להיות פאקינג זיין שכל זאין.

לך תחפש אותה ותלחם עליה אם אתה רוצה אותה" הוא צועק עלי

"היא לא רוצה אותי ואני מכבד את זה ,נייל.

הייתי רע כלפיה" אני לא מסגיר רגש

"תמשיך לבכות . אבל תדע שאתה היחיד שאשם בסבל שלך.

נפגש" הוא מנתק ואני זורק את הפאלפון שלי.

נשכב במיטה ..בצד שלה.

מנסה לאתר מעט מהריח שנשאר על הסדינים.

וזה מרגיע אותי.

זה גורם לי לרעוד.

אני לא מבין איך חייתי בלעדיה.

אני לא יכול לדמיין את עצמי בלעדיה.

אני מרגיש מפלצת בלעדיה.

לא שאני לא.

אבל היא גרמה לי לשכוח כמה אני מפלצתי בכל פעם שהיינו יחד.

אני מתגעגע סתם להסתכל עליה כשהיא ישנה או כשהיא קמה בבוקר..או..פאק.

זה חונק אותי.

ואני נחנק מרוב געגוע ולא מצליח להשתלט על הדמעות.