הנוסחה המושלמת

פרק 3

הן נכנסו למבנה הגדול.
וכידוע לתכונת הסקרנות ששוכנת בנופר היא סרקה את תכולת המבנה.
מצד שמאל שלה הוצב גרם מדרגות ארוך שבצדדיו ישנם אגרטלי פרחים אשר נראו ישנים ולפני שמבטה התחלף ופנה לצד הימיני של האולם,
היא שמעה את אמה קוראת בשמה תוך כדי שהיא הולכת לכסאות בצבעים שונים אשר היו מסודרים בצורת מעגל.
על אחת הכסאות ישבה אישה אשר הייתה נראת בסביבות גיל ה 36 לחייה,
שערה היה בצבע גינגי, עורה היה בהיר ואוזניה היו מעוטרות בעגילים ארוכות שלעיני נופר נראו כבדות וצועקות.
"שלום שמי, נינה" אמה של נופר ברכה לשלום ובשרה על שמה לאותה אישה אשר לא שאלה דבר.
"הו, שלום לכן, שמי נרקיס ואני האחראית כאן" בסיום דבריה חיוכה נמתח לעיקול מושלם ושניה הלבנות הציצו.
"נופר? נכון?" היא שאלה ונופר הנהנה עדיין לא יודעת אם היא אמורה לשתף פעולה עם זה שרוצים לעשות ההפך ממה שהיא רוצה.
"יהיה לך כאן טוב" האשה בעלת השיער הגינגי אמרה ועיניה הירוקות נראו כל כך מרחמות ומבטיחות שנופר כמעט והאמינה לה.
"יעשו לך כאן סיבוב" היא המשיכה
"ואת" היא פנתה לנינה אמה של נופר,
"את, יכולה להשאיר את המזוודות כאן אנחנו נעלה לה אותן וכמובן להפרד מנופר כי כדי שהתהליך הזה יהיה טוב נופר צריכה להתמודד איתו בעצמה".
היא הנהנה ולחשה "תתנהגי יפה, אני אתגעגע, המקום הזה בשבילך" אמה של נופר חיבקה אותה והסתובבה כדי ללכת לכיוון הדלת.
"נופר? את מוזמנת לעלות במדרגות שם תחכה לך מישהי שתסביר לך על הכל."
"אוקיי" היא ענתה לנרקיס והתקדמה לגרם המדרגות ובדיוק ברגע שהיא חשבה שהסוף שלו לא עומד להגמר היא הגיעה לסופם של המדרגות, שם עמדה ילדה שנראתה בדיוק בגילה, שערה היה שטני ועינייה החומות בלטו עורה היה כהה ונמשיה הקטנים החמיאו לה. גופה היה משורטט ועצמות הבריח שלה בלטו כאילו רצו לצאת מגופה הקטן.
"זה מה שאת רוצה!" מחשבותיה של נופר פעלו ואף חידדו בעיניה את הרעיון שהמקום שאליו הגיעה הוא ההפך הגמור ממה שהיא צריכה.
"אני מִיָה" הילדה פצתה את פיה ועצרה את מחשבותיה של נופר אשר תכננו לצאת מהמקום "המזוהם" הזה.
"שלוםם!" הכריזה נופר מחליטה כי היא צריכה שוטפה למקום הלא ברור אליו היא נכנסה.
"אני אלמד אותך הכל על המקום הזה,
אבל את חייבת להבין שהם באמת רוצים לטובתך" מיה אמרה תוך כדי שהתחילה ללכת ונופר אחריה.
הם נכנסו למזדרון ארוך שבצדדיו היו דלתות בצבע חום על כל דלת היה מספר בצבע תכלת.
מיה הוציאה מפתח אשר כתוב עליו המספר 45 והובילה אותן לדלת שתאמה למספר שבמפתח.
הן נכנסו ושתי בנות אשר ישבו על המיטה הרימו מיד את ראשם.
מיה ברכה אותן לשלום והציגה להן את נופר.
"ארוחת הערב עוד חצי שעה אז תתארגני" היא הודיעה לנופר.
ולפני שיצאה גם היא להתארגן לארוחת הערב,
הודיעה לנופר שאחרי שהן יאוכלו היא תעשה לה סיבוב ובנתיים הבנות שבחדר יסבירו לה את החוקים אשר מאפיינים את המקום הזה.
אחרי שנופר התקלחה לא כי הרגישה מלוכלכת אלא כי רצתה סתם לחשוב ולעכל מה שעבר עליה עד כה, היא התיישבה לצד הבנות,
אשר הבינה מהר מאוד ששמה של בת אחת היא אָלִינָה שהייתה גבוהה יחסית לעובדה שהיא בת 16 היא הייתה כל כך יפה עיניה הירוקות היו גדולות והריסים שלה היו ארוכות, ידיה היו מעוטרות בטבעות ושערה היה צבוע לוורוד.
לילדה השניה שהייתה שם קראו ליז אשר הייתה בת 17 כמוה.
היא הייתה כהת עור ונראתה ממש חלשה גופה היה כל כך רזה ושבררי.
תלתליה השחורים היו מנופחים ומסודרים, מה שהזכיר לנופר על דוגמנית אחת שממש אהבה!
אחרי שנופר הציגה את עצמה בשנית תוך כדי שהוסיפה פרטים וספרה להם על הדברים שהיא אוהבת, הן התחילו לספר לה על החוקים של המקום.
"אז ככה" אלינה פתחה "צריך לבוא לכל הארוחות ביום."
"בארוחת בוקר" אסור לערבב את המעדן ולהפוך אותו למרקם נוזלי, וחייב לסיים את כל הצלחת".
"כאשר את הולכת לשירותים,
מישהי מהעובדות תכנס איתך כדי לראות שאת לא מקיאה".
"אסור לצאת מהמבנה אלא אם כן תתנהגי יפה כל השבוע ותעלי במשקל יתנו לך יום חופש עם עוד שלושה בנות שתוכלו ללכת יחד עם מדריכה לטייל ולעשות קניות".
"בשעה עשר בערב אוספים את הטלפונים ומחזירים אותם בשמונה בבוקר למחרת שזו השעה שמעירים אותנו לארוחת הבוקר אשר מתקיימת בתשע וחצי".
"אסור לעשות ספורט והכי חשוב כל שבוע שוקלים אותך ולפי זה מתאימים לך תפריט" נופר נדהמה למה ששמעה והבינה שיש עוד חוקים אבל הגיע הזמן להתלבש לארוחת ערב ולרדת.
היא לבשה חולצה ירוקה אשר הייתה גדולה עליה בכמה מידות והיא אהבה את זה כי זה "מסתיר אותה" היא לבשה מכנס גינס שחור אשר גיזרתו הייתה גבוהה והיא פזרה את שיערה.
היא הלכה עם אלינה וליז לחדר האוכל ולפני שהן הספיקו להכנס היא הרגישה כאב חד בצד הבטן וגופה החל לרעוד.
דמעות יצאו מעיניה וחנקו אותה נשימותיה התקצרו, ראשה פעם בחוזקה והיא הבינה שזה לא יהיה הפעם הראשונה שהמקום הזה יעשה לה התקפי חרדה .