נקודת מבט הארי:
לואי שהה עם הארי ואן שבועיים לפני שהוא שוב פנה לדונקסטר.
לפי צליל קולה של ג'יי כשהתקשרה, היא לא אהבה מאוד את הארי.
"לולא אתה, לואי עדיין היה נורמלי! אתה מבוגר מספיק כדי לצאת ולקבל עוגה משלך!"
בחמשת הימים הראשונים לואי נשאר איתם, לואי קיבל משקפיים, למד את האלף-בית, למד לקרוא ולמד להכפיל מספרים פחות מעשר. כמו כן, הארי התעלם ממנו.
הארי מעולם לא היה זה שילמד אותו. זו תמיד הייתה אן. זה היה קורע לב מכדי שהארי אפילו הביט בלואי, שלא לדבר על ללמד אותו בכיתה א '.
אבל מה שבאמת שבר את ליבו של הארי, היה ביום השישי, לואי ניגש אל הארי, עיניים מלאות דמעות ושאל:
"ל-למה אתה ... ש-שונא אותי?"
גם עיניו של הארי תפחו מדמעות, והוא פשוט משך את לואי לחיבוק.
אם רק היה יודע.
באותו לילה הוא ישן בחדר הפנוי עם לואי והקשיב לאופן שנחר ברכות. זה היה קצת מצמרר, אבל מרגיע להארי.
ביום השביעי הלכו לואי והארי לקניון. הארי קנה ללואי זוג נעליים חדשות, סוודר חדש, ובייגלה רך.
הם ישבו זה מול זה ליד שולחן, לואי אכל מהבייגלה בזמן שהארי שיחק בטלפון שלו.
"ל-לו ..." זה נשמע כאילו לואי מנסה לומר משהו, אבל היה קשה לפענח מכיוון שפיו מלא וגמגום שלו.
ביום השמיני נאלץ הארי ללמד את לואי חלוקה.
"תגיד שהיו לך ארבע עוגיות, ורצית לחלק אותן לשתי ערימות שוות. מה אתה מקבל?" שאל הארי.
"ש-ש ... שלוש?"
הארי נאנח. "אוקיי, דמיין זוג. שני אנשים, ילד וילדה, מאוהבים בטירוף ומאושרים ביחד. יום אחד אלוהים החליט לקרוע את בני הזוג ולהשאיר את הילד כל כך מזוין לב שהוא לא יכול אפילו לדבר ישר. מה לעשות אתה--"
הארי נקטע מעצמו כשהוא מתייפח וגרם ללואי לקפוץ.
"אני מצטער," הארי אמר בריצה מהחדר והשאיר את לואי חושב שהוא עשה משהו לא בסדר.
באותו לילה ישן הארי במיטה שלו. רק כדי שלואי יתגנב ויתכרבל לידו.
"לואי?" הארי התרגש.
"אני-אני מצטער שעצבתי אותך ... האם זה בגללי?"
"לא," הארי לחש, מפחד שלואי ישמע כמה הוא נסער. הארי התהפך וכרך את זרועותיו סביב לואי כדי לקרב אותו. "בכלל לא."
ביום התשיעי לואי חש ברע, אז הארי בילה את היום בטיפול בו.
הם אכלו מרק, צפו בסרטים מצוירים ועשו בדיחות שום דבר לא מפואר מדי.
ביום העשירי, הארי קנה ללואי עוגה. לא מסיבה ספציפית, הוא רק רצה. זה היה וניל עם עוגיות וניל. אבל הארי ריסק את האוראו ופיזר אותם מעל.
ביום האחד-עשר הארי נשבר.
השעה הייתה כמעט אחת, והארי היה למטה בצרחות וזרק דברים.
לואי ישב ער במיטה ורועד מפחד. הוא ניסה להתעלם מכמה שהארי צעק את שמו שוב ושוב. הוא פשוט חש כל כך הרבה אשמה.
באותו לילה כשהארי נרדם על הספה, לואי התגנב למטה וניקר את הארי בשפתיים. לואי ניסה לרוץ במדרגות לפני שהארי התעורר, אך הוא נכשל.
"לואי?" הארי התרגש.
לואי הלך בהיסוס לעבר הארי, שקירב אותו לנשק אותו שוב.
היומיים הבאים היו טשטוש, עד היום הארבעה-עשר, שם ארז לואי את חפציו כדי לעזוב לדונקסטר.
כשמכונית נמשכה לעבר לואי, הארי משך אותו בחיבוק, דמעה מחליקה מעינו ונופלת על הז'קט של לואי.
"הארי! א- אל תבכה!" לואי צחק. "אנחנו נתראה בקרוב שוב! ואולי, נ- נוכל ללכת לקניון ... ב-בפעם הבאה!"
הארי חייך והנהן, מנסה לא להזיל דמעות כשלואי יצא מהדלת.
הוא היה בערך באמצע הדרך, לפני שלואי הסתובב ורץ חזרה לדלת.
"הארי חכה! יש לי משהו בשבילך!" צעק לואי בעודו שולף פיסת נייר מכיסו.
הארי שמע את המכונית צופרת מבחוץ, אבל נראה שללואי ממש לא אכפת.
"בסדר. להתראות ממש!" אמר לואי בזמן שנתן להארי את המכתב. לואי עצר ונשען על הארי ונתן לו נשיקה על השפתיים.
בדיוק ככה, לואי רץ במדרכה ברכב וסגר את הדלת מאחוריו. תוך חמש שניות לואי נעלם.
גאד אני גמרתי לתרגם אבל אני יעלה רק מחר את הפרקים האחרונים, ואמאלה היא כותבת מדהיםם
606 מילים
YOU ARE READING
Internet friends-larry stylinson(עברית)
Kurzgeschichtenגמור:) לואי והארי הם החברים הכי טובים באינטרנט ומתכננים להיפגש בחיים האמיתיים. הסיפור מתורגם:)
