Internet friends-larry stylinson(עברית)

חלק 7

נקודת מבט הארי:

"יום הולדת שמח לואי היקר ..." הארי שר לתוך הטלפון.

מאז שלואי חזר מהחנות, הוא והארי היו ב- FaceTime.

לואי הציב את המחשב הנייד מול העוגה שלו, ואילו הארי הטלפון שלו נשען על השולחן בחדרו.

"תבקש משאלה!" הארי הריע.

לואי גלגל את עיניו ואז נשף אל ארבעת הנרות שעל עוגתו.

"הלוואי שהיית כאן כדי לשתף אותי בזה."  לואי התנפל.

"אני לא חובב גדול של עוגות." הארי קימט את מצחו.

הלסת של לואי נשמטה בשובבות. "גבר בן עשרים אומר לי שהוא לא אוהב עוגה? האם חיית בכלל?"

הארי הניד בראשו. "אני מניח שלא."

"לעשות ביום ההולדת שלך, האז?" שאל לואי בזמן שלקח סכין וחתך את העוגה.

לחייו של הארי הפכו לגוון ורוד קל בכל פעם שלואי השתמש בכינוי הזה בשבילו.  זה גם גרם לו להרגיש חם ומטושטש בפנים; למרות שהוא לא ידע למה.

"אני בדרך כלל יוצא לארוחת ערב עם המשפחה שלי." הארי ענה בזמן ששיחק עם חוט רופף על מכנסי הג'ינס שלו.

"מה הייתה המתנה האהובה עליך שקיבלת אי פעם?" שאל לואי.

הארי הרים את מבטו מג'ינס וראה את לואי תוחב פיסת עוגה גדולה בפיו.

"הממ ..." הארי המהם. "קיבלתי את אלבום הביטלס כשהייתי בן 11. אני חושב שזה צריך להיות זה."

לואי הנהן. "מעניין ... והמתנה הכי גרועה?"

"גרביים"

"היי, גרביים זה לא כל כך גרוע!"

"כשיש נקודות קטנות ורודות וסגולות כן!"

לואי והארי צחקו לרגע, וכשהצחוק שלהם הפסיק הארי התחיל לדבר שוב.

"מה איתך, לו? המתנה האהובה והכי גרועה?"

"הפייבוריט שלי היה צריך להיות מתאגרפי ספיידרמן. והכי גרוע היה קופסת עטים."

הארי הנהן, לא ממש יודע להשיב.

הארי שנא כשנגמר להם הדברים לדבר עליהם, כי הוא פשוט אהב לדבר עם לואי. והוא לא רצה שזה ייגמר.

"הארי?"

הארי קפץ מעט לשמע קולה של אמו שבא מהפתח.

"סליחה, לא התכוונתי להפחיד אותך. בכל מקרה, ארוחת הערב מוכנה כך-"

אן עצרה כשראתה שהארי נמצא ב- FaceTime, והיא עשתה את דרכה לטלפון.

"מי זה?" היא פזלה לעבר המסך.

"זה לואי. הוא חבר שלי." הארי גיחך, ולואי חייך בביישנות.

"שלום גברת סגנונות." הוא נופף בידו.(ה.מ גברת סגנונות פחחחחחחחח)

"היי ..." ענתה אן, מבולבלת בעליל.  "הארי, בוא נלך. הגיע הזמן לארוחת ערב."

"חכי שנייה."

"לא הארי, עכשיו."

הארי נאנח. "ביי לואי!" הוא נופף לטלפון.

כשהארי ניתק את לואי, הוא הסתובב לראות את אמא שלו מקמטת את מצחה אליו.

"האם יש-"

"מי זה לואי?" אמא שלו קטעה אותו.

"אמא, הוא פשוט חבר." אמר הארי בעודו קם ממיטתו.

"איפה פגשת אותו?"

"באינטרנט." הי, זה נשמע גרוע כמו שזה נראה.

"איך תדע שהוא לא איזה גבר בן 50 שעוקב אחריך?"

"בדיוק הייתי איתו ב- FaceTime! ראית! בנוסף, הוא רק בן 23!"

עיניה של אן התרחבו. "23? זה קצת זקן מדי.מה קרה לילד ההוא? נייג'ל או משהו?"

"קודם כל, זה נייל.שנית,אני אהיה בן 21 בעוד חודשיים! הוא לא כל כך מבוגר!"

הארי היה מתוסכל מכל השיחה הזו, והוא יכול היה לומר שגם אמו.

"מה בכלל הטעם לדבר עם לואי אם לעולם לא תפגוש אותו! מאיפה הוא בכלל?"

"דונקסטר.ויום אחד ניפגש."

"זה עוד שעתיים מכאן. אני לא חושבת שתפגשו בקרוב. עכשיו בוא, ארוחת הערב שלך מתקררת."

"אני לא רעב." הארי מלמל כשאמו יצאה מחדרו. 

"זו לא הייתה הצעה! זו הייתה דרישה!"  היא קראה בחזרה.

509 מילים