תרופת הרגעה היא תרופה שגורמת לרוגע על ידי הפחתת אי-שקט וחרדה, ויכולה להינתן על ידי רופא משפחה ולא בהכרח על ידי פסיכיאטר. בפועל, פעילותה הכימית גורמת להרפיה של השרירים אשר משפיעה על התחושה שאנו רגועים ומשוחררים יותר וכן לכניסה למצב של שינה.
סיבה אפשרית אחת לנטילת כדורי הרגעה היא לשם שיכוך כאבים; במקרים מסוימים, רופאים רושמים מרשם לכדורי הרגעה (בד"כ למספר כדורים מינימלי) לשם שיכוך כאבים כמו כאבי שיניים, כאבים לאחר ניתוח וכדומה. במקרים אחרים, כדורי הרגעה נרשמים כתרופה זמנית להתמודדות עם בעיות שינה.
חלק מתרופות ההרגעה עלולות לגרום לתלות פיזיולוגית ופסיכולוגית כאשר נוטלים אותן בצורה קבועה במשך זמן רב כך שבמקרים שונים אנשים מפתחים עמידות להשפעה של כדורים אלה, וצורכים יותר ויותר מהם או מגדילים את המינון, בין אם בדרכים חוקיות ובין אם בדרכים לא חוקיות.
ההשפעה המיידית של כדורי הרגעה על התחושה הגופנית, בדגש על תחושת ההרפיה, מסייעת בהתמודדות עם סימנים של חרדה, אך אין בה בכדי להביא לפתרון של ממש בהתמודדות עם חרדה, וודאי לא לטווח הארוך. עם הזמן הגוף מסתגל לכדורי ההרגעה, החרדה מציפה בשנית, והאדם זקוק למינון גבוה יותר או לשימוש בתדירות גבוהה יותר.
בשלב בו האדם הופך תלוי בכדורי ההרגעה ותפקודו נפגע בלעדיהם - ניתן להגדיר אותו כמכור.
עברו דקות ארוכות בהן ניסיתי לנחם את יוני ללא מילים, כי לא ידעתי מה אומרים. בסופו של דבר הוא נרגע בעל כורחו, הגוף שלו היה מותש. הורדתי ממנו את הבגדים שהיו ספוגים במים וייבשתי אותו, ולאחר מכן הלבשתי אותו בבגדים נקיים ויבשים, בזמן שהוא היה נראה מנותק לחלוטין מהסיטואציה.
רגלו קיפצה בעצבנות ואני הצעתי לו סיגריה ואז נותרתי לשבת לידו בשקט בזמן שעישן תחת החלון בחדר המקלחת. לבסוף הוא סיים ואפשרתי לו להיתמך בי בזמן שעברנו בחזרה למיטה, שם הוא נשאר לשבת, מסרב לשכב ללא מילים. אולי כך הוא הרגיש יותר בשליטה, בטוח יותר כשלא יכול להירדם ולהישאב לשם שוב.
ישבנו כך כשגבינו לקיר ורגלינו משתרכות קדימה, ואני סירבתי לשחרר אותו. חיבקתי אותו ולא הרפיתי לרגע כשהרגשתי חסרת אונים יותר מתמיד.
הגבר שלי התפרק ואני לא ידעתי מה לעשות. הייתי מבוהלת ודאגתי לו והרגשתי שזה כבר יותר מדי בשבילי. הייתי בסך-הכל ילדה בת שמונה-עשרה שניסתה לשחק אותה גיבורה, אבל המשחק הזה נהיה גדול עליי. כדור השלג הזה המשיך והמשיך להתגלגל ואני הבנתי שהגיע הזמן לעצור אותו לפני שזה יהיה מאוחר מדי, מדובר בחיים של בן אדם.
הייתי עושה הכל כדי להפסיק להרגיש.
מילותיו של יוני לא הפסיקו להדהד בראשי, ואני הבנתי שאני לא יכולה עוד להתמודד עם זה לבד.
אחרי שישבנו כך מחובקים, במשך חצי שעה או אולי שעה, יוני נרדם. אני כבר איבדתי תחושת זמן כשעייפתי את ראשי במחשבות וסוף-סוף קיבלתי החלטה.
השעה הייתה ארבע בבוקר כשאני התחמקתי מזרועותיו של יוני והלכתי להעיר את הוריו. אולי זה היה עניין שיכול היה לחכות לבוקר, אך אני כבר לא יכולתי לחכות.
הערתי את ליאורה וגידי וישבנו לדבר בשקט בסלון, כשנאלצתי לבשר להם שלא היה להם מושג מה התרחש בחייו של הבן שלהם בחודש האחרון. חשתי בושה והרגשתי כמו אידיוטית חסרת אחריות כשהוצאתי את המילים האלו מפי ושמעתי את עצמי לראשונה, אך לא חשתי מהם שום כעס או שיפוטיות כשהם האזינו לי בשקט ותלו בי עיניים צמאות.
ליאורה החלה לדמוע בעל כורחה וגידי ניסה לנחם אותה כשאני השתדלתי להישאר חזקה בשבילם. הם הבינו שהילד שלהם בצרה, והעזרה שהוא היה צריך לקבל היא אפילו מעבר ליכולתם.
הם שאלו שאלות וניסו להבין את השתלשלות העניינים ואני עניתי וניסיתי להסביר עד כמה שיכולתי, ושיתפתי בדברים שהיו תעלומה גם מבחינתי, כמו הכדורים שיוני הזכיר כשהגיע לנקודת השבירה שלו.
רק דבר אחד השארתי לעצמי, ואלה היו החלומות של יוני מפעם.
כבר בטירונות הוא שיתף אותי שהיה חולם שחברים שלו מתים, כשכל מה שקרה לאחר מכן היה עוד בעתיד הרחוק, אבל אני בחרתי לשמור את זה ביני לבינו.
טל לא מת בגלל שיוני חלם על כך, ויוני לא חלם על כך בגלל שטל מת. או שאולי כן. בכל מקרה, ידעתי שנותרו שעות ספורות עד הבוקר, כשיוני יתעורר וחייו ישתנו, והוא ידע שסיפרתי את הסוד שלו. הסוד שלנו.
חששתי מהתגובה שלו והרגשתי שאני בוגדת בו במובן מסוים, וידעתי שזה לא יהיה קל, אבל בסוף הוא יבין. זה היה לטובתו, והלוואי שהייתי מבינה את זה קודם.
כשהבוקר הגיע, הכל הרגיש כמו סרט שרץ לי מול העיניים.
ליאורה וגידי מדברים עם יוני בקומת המרתף, מרחוק אני רואה רק את הבעות הפנים שלהם. מבטו המיוסר של יוני, פניהם המודאגות של הוריו. יוני ואני עומדים זה מול זו. מביטים זה בזו ללא מילים, מבינים שהכל הולך להשתנות. או שבעצם הכל כבר השתנה. אנחנו מתחבקים וזה מרגיש כמו הסוף, מועקה גדולה שיושבת על החזה של כל אחד מאיתנו, וקשה לנשום.
עזבתי את בית משפחת אביבי חסרת מילים.
אהבתי את יונתן בכל לבי, אבל הוא היה צריך עזרה, ואני כבר לא יכולתי לעזור לו. אז שחררתי אותו.
-
הפרק האחרון יעלה בימים הקרובים. אשמח לשמוע מה אתן חושבות על מה שקרה ומה לדעתכן צריך להיות בסוף ♥
YOU ARE READING
אחרי יונתן
Romance- סיפור גמור - ליבי הררי אמנם רק בת שבע-עשרה, אבל היא כבר מזמן לא ילדה. ליבי כבר למדה דבר או שניים, נכוותה מאהבה ולמדה איך להגן על עצמה, היא יודעת לעמוד על שלה, ויותר מכל, ליבי כבר יודעת מה היא רוצה. כשליבי פוגשת את יונתן, היא יודעת טוב מאוד שכל מה...
