הייתי בדרך הביתה מבית ספר והרחתי מרחוק את המאפים של אבא שלי, אני לא מבין למה אף אחד לא קונה אותם??, לאחר כמה דקות של הליכה הגעתי הביתה רצתי למטבח לאבא שלי ואמרתי בהתרגשות "היי אבא אתה קולט שמהגשר אני מריח את המאפים שלך?" לקחתי מבלי לחשוב פעמיים בורקס גבינה ונגסתי בה בעונג. "קטנצ'יק שלי, בוא תעזור לי עם הכלים בכיור ואחר כך אתן לך את העוגיות שאתה כל כך אוהב" הנהנתי בחיוך לכיוונו, נעדתי את הסינר שהיה תלוי ליד הדלת והתחלתי לשטוף את הכלים וגם לנקות אבק שנפל בפתאומיות לריצפה מעטפה לבנה עם סמל של ממלכת קאספיין?
"אבאא, מזה המעטפה הזאת??" פתחתי את המעטפה בסקרנות, אבל כשפתחתי אותה המילה הראשונה שקראתי בין כל המגילה הזאת, זאת המילה ג'ימין. "זאת מתנה ג'ימין ליום הולדתך ה17 שלך, לנסוע לממלכה האחת המפוארות בעולם ולגור שם" אבא אמר בחיוך גדול "זה רחוק? אני אהיה שם לבד?" רצו לי מלא שאלות בראש "תרגע קטנצ'יק שלי הכול בסדר יהיה לך ממש כיף שם אני בטוח בזה" אבא אמר ברוגע "אוקיי..אבל אתה תיקח אותי לשדה התעופה?? כי אני רוצה להיפרד ממך בזמן שאנחנו בדרך לשדה תעופה" - "ברור יפה שלי אבל קודם לך תארוז ואז נצא".
רצתי לחדרי והתחלתי לארוז בגדים, ספרים ושתי תמונות של כל המשפחה כדי שלא אשכר אותם ושיהיה לי זכרונות לכל השנתיים וחצי האלה.
לאחר שעה שארזתי את כול מה שאני צריך הלכתי לאבא שלי עם המזוודה "סיימתי לארוז" אמרתי בחיוך והוא לקח לי את המזוודה לתוך האוטו, התיישבתי ליד המושב הנהג ששם אבא שלי ינהג, ויצאנו לדרך,
שהיינו בדרך לשדה אני הסתכלתי על הנוף מעבר לחלון וחשבתי לעצמי איך הממלכה תיראה ומה בדיוק יהיה שם.. ומרוב מחשבות נרדמתי.
אחרי 3 שעות של נסיע
הגענו, הייתי ער עוד לפני אבל כשבאתי לצאת מהאוטו אבא שלי החזיק בידי והסתכל עליי בגעגוע. "היי אבא אל תבכה אתה לא תרגיש שעבר שנתיים וחצי, אני תמיד התקשר אלייך מצידי כל שעה אני אתקשר" אמרתי והסתכלתי על אבא שלי בחיוך "בסדר קטנצ'יק שלי" אבא חייך אליי וחיבקתי אותו חזק "אני אתגעגע אלייך המון.." אמרתי לו "גם אני אליך" הוא אמר ושיחררתי את החיבוק "ביי אבא" אמרתי ויצאתי מהאוטו.
"נוסעים יקרים טיסה 3 ממריאה בעוד 10 דקות"
שמעתי את האישה בקריזה "ביי אבא!" אמרתי לו עוד הפעם ורצתי לטיסה 3,
אחרי כמה דקות של ריצה הגעתי בשלום לטיסה שלי, שמתי את המזוודה שלי בתא למעלה והתיישבתי במקומי חוגר את חגורת הבטיחות.
-
-
-
הטיסה הייתה כל כך הארוכה טיסה של שבועיים בערך אבל כשנחתנו לקחתי את המזוודה שלי ויצאתי מהמטוס ומהשדה תעופה לא היה לי זמן לשבת ולאכול ארוחת בוקר אז חשבתי לי שאני אוכל את הארוחת בוקר שלי בדרך לספינה.
הזמנתי לי מונית וחיכיתי שהמונית תגיע, לאחר 5 דקות המונית הגיע, הוצאתי את הבורקס שאבא שלי הכין לי מהמזוודה וסגרתי את המזוודה והכנסתי אותה למונית, נכנסתי למונית "לXXXXXX" אמרתי והוא לקח אותי לספינה, סגרתי את דלת המונית וחגרתי את חגורת הבטיחות והתחלתי לאכול את הבורקס שאבא שלי הכין לי.
בזמן הנסיעה משהו התעופף לידי משהו קטן כמו פרפר הושטתי את ידי לכיוונו והוא התיישב על האצבע שלי ונפל לתוך האוכל שלי "היי אתה רעב?" שאלתי והנהג הסתכל עליי ועצר את האוטו, שילמתי לו את הכסף ויצאתי משם והנחתי את הפרפר במקום בטוח ולידו את האוכל "ביי ביי פרפר יפה" חייכתי ורצתי לתוך הספינה.
נכנסתי לספינה ונתנו לי מפתח ומספר לחדר שלי, המספר חדר שלי היה 303.
הלכתי לחפש את החדר שלי, לאחר כמה דקות של חיפוש מצאתי ונכנסתי לחדרי, שמתי את המזוודה שלי ליד המיטה והתיישבתי על המיטה, הורדתי נעליים ונשכבתי על המיטה והתעסקתי בטלפון שפתאום ראיתי את אבא שלי מתקשר.
"היייי, אבאא אתה לא מאמין כמה יפה כאן על הספינה" אמרתי לו בהתלהבות דרך הטלפון "אכלת ארוחת בוקר?" אבא שאל בדאגה דרך הטלפון "כןן אכלתי את הבורקס שהכנת לי זה היה מאוד טעיםם" אמרתי וציחקקתי דרך הטלפון "תהנה מתוק שלי" אבא אמר בחיוך גדול דרך הטלפון "אני אהנה!" אמרתי בהתרגשות "ביי מתוק שלי תהנה" אבא אמר "ביי" אמרתי בחיוך וניתקתי.
התעסקתי בטלפון עד שנרדמתי.
לאחר כמה ימים כשבאתי ללכת לישון פתאום משום מקום שמעתי אנשים לא מוכרים עולים לתוך הספינה, התחלתי לשמוע צרחות של אנשים ולא הבנתי מה קורה אז פתחתי את הדלת וראיתי חיילים עם חץ וקשת וחרבות והתחלתי לפחד, סגרתי את הדלת והתחלתי לארוז את המזוודה שלי ולהתארגן.
לאחר כמה דקות סיימתי במהירות ויצאתי מהחדר, עליתי בשקט למקום העליון של הספינה וראיתי שחייל אחד ראה אותי והוא ירה בי בכתף עם החץ וקשת שלו, התחלתי להתנשף מכול הכאב, יצאתי מהספינה במהירות והתחלתי לרוץ לממלכה, כשרצתי לממלכה לא שמתי לב ונפלתי בגלל אבן, קיבלתי מכה בברך וטיפה בשפה, הסתכלתי לאחור וראיתי ש3 חיילים רצים אחרי אז קמתי מהר והתחלתי לרוץ לתוך הממלכה.
ראיתי את הדלתות הענקיות נסגרות אז רצתי הכי מהר שיכולתי לתוך הממלכה והצלחתי, המשכתי לרוץ לארמון בשיא המהירות כי ראיתי שעוד 2 שומרים רצים אחריי וגם ראיתי שהתושבים של הממלכה מסתכלים עליי רץ, לא שמתי לב ונפלתי עוד הפעם אבל הפעם הרמתי את ראשי וראיתי נעליים ואז הבנתי שיש מישהו שעומד מולי, ניסיתי לעמוד מהר אבל נפלתי כי כאב לי נורא לעמוד "מי אתה? ומה הביא אותך לפה?" הוא שאל בקול רציני ועמוק
YOU ARE READING
• Blood Of King • Boy×boy
Romanceפארק ג'ימין, נער בן ה16 שתמיד אהב לעזור לאביו בלאפות מאפים ואחרי זה לאכול אותם אבל הוא הכי אהב לאכול את העוגיות עם השוקולד בפנים וסוכריות מעל, כל בנאדם היה חולם לאכול עוגיות כאלה אבל רק חבל שאף אחד לא קנה פה, לקראת יום הולדת ה17 של ג'ימין הוא קיבל מ...
