[1]

65 2 0
                                    

״אתה מוכן להמניך!״ דפקתי בחוסר סבלנות משמעית על דלת חדרו של הממזר.

״ארתור?!״ המשכתי לדפוק עקב חוסר תשומת לב ממנו והוא לא נשמע להוט להגיב לי. הוא לא נשמע כלל.

״אפריל שנייה!״ הוא קרא לאחר דקה ממושכת.

״אין לי שנייה ארתור מספיק!" לא חדלתי מלהתלונן.

״סבלנות!״ הוא צעק מתוסכל.

הממזר הזה אף פעם לא התחשב בי. עצוב להודות שהתרגלתי לכך עם השנים, לא יודעת איזו הארה נפלה עליי שהסכמתי לעצמי לגור איתו בדירת שותפים באיזה חור בארץ, קשה לומר אם זה המחוז הרחוק ביותר מהבית שלי שגרר אותי הנה או הצורך להרגיש עצמאית בלי ההורים מאחורי כל צעד.

הבוקר סך הכל חמים והשמש כבר משקיפה על החלון משש, אם להיות כנה התחלתי את הבוקר קצת לפניה בסביבות חמש ורבע בקיצה טבעית לשם שינוי.
הבטתי בדלת הלבנה והנעולה של ארתור בחוסר אונים ולמרות הרצון שלי לשבור אותה הסתובבתי ובשקט עשיתי את דרכי חזרה לחדרי. השחלתי את כפות רגליי אל תוך נעלי הבית ששרעו על הריצפה בדרכי והחלפתי את רצוני לחזור למיטה ברצון לגשת למטבח, להכין לאנוכי כוס נס קפה ולהתעורר על חיי.
הקומקום החשמלי כבר קרוב לרתיחה מעפיל את המטבח באדים, הורדתי שני ספלים מהמדף אל השיש וחפנתי מתוך הסוכר שתיי כפיות סוכר מדוייקות ואחד קפה אל תוך הספל, הבטתי בספל השני בבוז כמעט כאילו עשה לי משהו, התחרטתי על הוצאתו מראשית תחילה העדפתי לנטוש אותו על השיש ולגשת אל המקרר בכדי להוציא ממנו חלב.

השעה שבע משמרתי מתחילה בעוד שעתיים, המגזין כבר לא מעסיק אותי, השדרן חדשות מדכא לי את הבוקר וחם מידי מכדי שאשב במרפסת ואציץ על עוברי אורח עושים את דרכם, במחשבה שניה אולי היה עדיף להישאר עמוק בתוך המיטה. כמעט ונזרקתי על הספה בדיכדוך וחטפתי באגרסיביות את השלט שהיה מנוח על ידי בספה, אנחה עמוקה יצאה מפי כשזיפזפתי עם השלט בין ערוצי בוקר.

"בהצלחה לי עם תכנית הבוקר הגרועה שלכם." איחלתי לעצמי בתבוסה כשהנחתי בחזרה את השלט עד ידי ולגמתי מנס הקפה.

"מתוק מידיי.." הערתי לאחר שלגמתי אך למרות זאת המשכתי לשתות.

לא לקח זמן עד שבאוזניי נשמע מפתח נכנס אל תוך חור מנעול דלת חדרו של ארתור ומסובב פעמיים שמאלה רעש דלת נפתחת וזוג נעלי אצבע הרעישו על המרצפות.

שני אנשים עברו בזווית העין שלי, ארתור ורק עוד אחת מהבחורות שהוא דאג לתפוס ללילה. הניסיון להתמקד בתכנית הבוקר או בכללי בענייני לא צלח ובין לגימה ללגימה מצאתי עצמי בוחנת אישה אדומת שיער עם יופי ממוצע או אולי פחות, אבל גופה מחוטב ונעים לעין מה שמסביר לי את נסיבותיו של ארתור בבחירתה. היא נראתה בוגרת לא רחוקה מגילו אתן לה את סביבות העשרים וחמש-שש.

Sticky situationWhere stories live. Discover now