הלילה הולך להיות קודר ולא הולכת להיות בו לו ורק טיפת שלווה או נחת רוח ממחשבות חשבתי ואנחה כבדה ברחה מפי.
צעדתי אל עבר הדלת ונעלתי אותה, נפרדת מחבריי לדירה לפרק הזמן הקרוב. מרגיש שהדבר הופך למין שיגרה שכזאת. ההרגשה היא שאני דחויה. לא רצויה אולי קצת מיותרת.
"איזה יום מחר?" תהיתי. ניגשתי אל שידת מיטתי הוורדרדה ופתחתי את אחת ממגירותיה "שני.." עניתי לעצמי לאחר שהבטתי ביומן ששלפתי מהמגירה באכזבה מעטה, זהו יומי החופשי דווקא כשכל כך אעדיף את העבודה. יהיה לי קשה עם הפרצופים. התחמקויות. בעיות עם השותפים..אני צודקת חד משמעית. אך למרות זאת האווירה המתוחה והמביכה כבדה עליי, אני לא אדם כזה להתמודד עם העניין.
נקישות מנומסות על הדלת הסיחו והוציאו אותי מהבועה שבלעה אותי לתוכה בין רגע. הבועה שמכנסת אותי לתוכה כמו בית חם לחייל בודד בלי להסס ואני נבלעת בלי להילחם, אנוכי כנועה לה ברגעים מסתבכים.
״יבוא!״ קראתי ״אה-רק..רק שנייה!״ קפצתי ממטתי כאשר אסימוני נפל, החזרתי את יומני חזרה למגירה וניגשתי לשחרר את הדלת מהנעילה.
פתחתי את הדלת במעט ולילי אותה האישה החיוורת עטורת הנמשים לאורך כל גופה תיצפתה עליי מגובה יחסית גבוהה מעליי וחייכה במבוכה.
״את-את תמיד תנעלי?״ היא שאלה כשגיחוך התלווה לשאלתה. חשתי בוז כלפי גבורתה להופיע בפתח דלת חדרי.
״ככל הנראה..״השבתי בחיוך ציני מאוזן לאוזן וטרקתי בפניה את הדלת.
״אני ממש ממש ממש! ארצה לדבר. אני לא כזאת נוראית. מבטיחה לך..״ היא המשיכה בניסיון להציע עבורי שלום או שמא אך ורק הפסקת אש.
רצוני לפתוח את הדלת ורצוני לנעול ולחזור לשכב על מיטתי התחלקו שווה חצי בחצי. אינני חושקת בלהתייסר ולישון על מחשבותיי אך גם איני רוצה לעשות שלום עם האוייב כשבעיניי זאת בעצם רק מלחמה קרה, זה מיותר. עוד נקישה עדינה על הדלת, לילי לא ניסתה לפתוח אותה ולא שיחקה עם ידית הדלת. היא סובלנית לרגשותיי. היא מנסה יותר ממני, אולי אני קצת יותר מידי קשה.
״תיכנסי. רק תעשי את זה מהר אני לא מעוניינת להיות על אפס שעות שינה והשעה כבר ממילא מאוחרת.״ האצתי בה לסיים עוד לפני שהתחילה בחוסר סובלנות שכבר הספיקה להכיר בי.
ניגשנו והתיישבנו על מיטתי הזוגית למרות כמה שיחידה אני והיא החלה לדבר.
״כן. כן..אני בהחלט לא הולכת לגזול מזמנך זה יהיה חצוף מצידי. רק-זאת אומרת אני מעוניינת..מה שבעצם רצי-״ ״את מתכוונת לגמגם אל תוך הלילה? אני צריכה גם להתקלח אז קדימה לילי. חשבתי שכבר הכנת את הכל בואי נסיים עם זה.״ קטעתי אותה והערתי והיא הביטה בי בעיניה החומות, מרגיש כאילו וחיפשה מקום למחילה על דבר שלא עשתה ופתאום זה הכה בי. היא לא עשתה דבר..תחושת בושה שהסתרתי היטב בפרצוף פוקר עטפה אותי וחרטה גדולה בגודלה לא איחרה להגיע, האשמה כבר נקשה על חלוני וחיכתה שאגיע לסף שינה ותיזכר להופיע על יד מיטתי, להתכסה מתחת לשמיכתי אולי תשיר לי שיר ערש אולי תוודא שלא אשן שינה ערבה.
YOU ARE READING
Sticky situation
ChickLitספר חדש|| אפריל מתמקמת אל מחוץ לאיזור נוחותה בדירת השותפים בה מתגוררת, עם חבר ילדות והאקסית המיתולוגית שלו העניין דוחק בה לומר נואש מפעם לפעם ובפעמים שלא היא מוצאת עצמה ברקיע שביעי.
