שניהם יצאו מחדרי והוא השתתק. קול לא נדם ממנו, חוץ מהמזגן והצעדים השקטים של רגליים נגררות ברחובות בשעות הערב ומידיי פעם קריאות הנערים הרמות במחוז, משתטים בניהם עם הנערות העליזות והמתחרטות. לפעמים לשמוע על מה הם מדברים ומתבדחים שם בחוץ גורם לי לקנא, נשמע שכמעט וחסרות להם בעיות על הכתפיים והמקום להיות חסרי אחריות הוא נגיש. הימים מימי נעוריי לא רחוקים לכת למעשה עדיין לא סיימתי אותם בסך הכל בת תשעה עשרה אך מאז ומתמיד לא הייתי נערה "רגילה" מהסוג השטותי והתמים. היו לי דברים כבדים על הכתפיים אולי משם הקנאה מגיעה. מרגיש קצת כאילו פיספסתי את גיל הטיפש עשרה, הייתי חכמה מידי.
פתחתי את דוש המקלחת ונתתי למים את זמנם הקדוש עד שיהפכו לחמימים וילוו לי טיפת קדושה ותחושת טהרה של אחרי מקלחת, תחושה נקייה וממכרת. הזרם חם עד כמעט אדים, פשטתי מעליי את בגדיי העבודה וטרקתי מאחריי את דלת חדר השירותים. פסעתי יחפה ועירומה אל המקלחון וביקשתי בליבי בקשה פשוטה. לסיים את המקלחת בראש נקי באווירה נקייה ממחשבות.
סיימתי עם המקלחת ולבשתי מעליי את הפיג'מה, פסעתי את צעדיי ברגליי הרטובות ושיער הנוטף לאורך גבי בחזרה לחדר והבטתי בשעון הקיר הכסוף.
"עשר וחצי?.." הופתעתי. "מרגיש מאוחר יותר." מילמלתי.
נגשתי אל מיטתי ונעלתי את נעלי הבית שלי ששרעו לפנייה. הרמתי על הדרך את שלט המזגן שהיה מונח על שידתי וכיביתי אותו. את דרכי לסלון עשיתי בנוחות, המחסום ביני לבין לילי כבר לא קיים ואני מרגישה בסדר עם קיומה בעולם. מפה אני אוכל כבר להסתדר עם הכל.
"כבר לא צריך לשחד אותך לצאת מהחדר?" ארתור שאל בציניות שכבר כמעט ומעוסה עליי.
"ההיא יצאה..?" שאלתי לאחר שהיססתי להראות לארתור שאני מתעניינת בנוכחותה על מנת לתת לו סיכוי אפסי לחקור או לאכול לי את הראש על כך לאחר מכן.
"בבר. שמתי לב שהיא מתחילה להתחבב עלייך, אספר לה שאת מתגעגעת." הוא אמר בחיוך שתמיד היה דבוק לו על הפנים ולרוב מרגיש רק כאילו הוא צוחק עלייך ולא איתך. חיוך מתנשא. הרצון שלי שימחק לו מהפנים גובר מפעם לפעם. לא לתמיד כמובן רק לעת עתה. מאז שאני מכירה אותו, גיל אפס בערך עוד מהימים שאימא שלו הייתה מסיעה את שנינו לכל מקום ביחד כי הוא ביקש, היא הייתה אומרת שאני המועדפת עליו וזה היה גורם לי להתקפל במבוכה בכיסא האחורי והוא היה מחייך את אותו החיוך. אימא של ארתור וואו. הייתה אישה קלאסית ופשוטה, נעימת הליכות ועצמאית, לבושה באלגנטיות באופן תמידי אלגנטיות כזאת שגורמת לך לקחת לה בילדותך כמה שמלות מהארון שיראו עלייך כמו אוהל ועדיין להרגיש עוצמתית ונשית מול המראה הגדולה שבאמצע חדר השינה. אישה כזאת שהלוואי והייתה רשאית ללוות אותו עוד כמה שנים, לבגר אותו ולהשריש בו עוד כמה מהצדדים שלה. הוא היה מעריך את זה כשזמנה היה תם.
YOU ARE READING
Sticky situation
ChickLitספר חדש|| אפריל מתמקמת אל מחוץ לאיזור נוחותה בדירת השותפים בה מתגוררת, עם חבר ילדות והאקסית המיתולוגית שלו העניין דוחק בה לומר נואש מפעם לפעם ובפעמים שלא היא מוצאת עצמה ברקיע שביעי.
