מולי הייתה מכונית גדולה ולבנה שבה ישבה אישה בשנות השלושים לחייה העונה לשם מרדית' שהתעסקה עם הרדיו כניראה עד שאגיע.
צעדתי שני צעדים קדימה לכיוונה וכניראה שהיא שמה לב אליי כי היא רצה אליי, מושכת אותי לחיבוק מוחץ. חיבקתי אותה בחזרה לאט לאט. כולכך הרבה זמן לא הרגשתי את ההרגשה המחממת הזאת של האהבה והגעגוע. וכולכך רציתי את זה. לאחר כמה דקות בהן הדמעות זולגות לשתיינו מהעיניים בזמן החיבוק המוחץ התקדמנו אל המכונית ומרדית' שמה את המזוודה שלי מאחור בזמן שאני התיישבתי במקומי, לידה. לאחר מכן היא התיישבה גם במקומה והתחלנו לנסוע.
הנסיעה היא די ארוכה לפי מה שהבנתי אז הרשתי לעצמי להרדם טיפה. בכל שינה באים חלומות, בכל שינה שלי בא החלום. אותו בור, אותה בדידות ואותו איש ש"מציל אותי". אך הפעם החלטתי לעמוד על שלי ולפתור את התעלומה הזאת אחת ולתמיד. כשהוא הושיט את ידו לכיווני צעדתי צעד אחורה והוא הרים את במבטו אליי עם הבעה לא מבינה והתקדם אליי שוב. "מי אתה?" עזרתי אומץ ושאלתי מחכה בחוסר סבלנות לתשובה שחיכיתי לה הרבה זמן. הוא רק חייך אליי חיוך קטנטן ולחש לי "בקרוב תדעי". הוא לקח את ידי, הוציא אותי מן הבור ונעלם כמסורתו ואני התעוררתי. "לעזעזל" חשבתי לעצמי.
הבנתי שלא אוכל להרדם שוב אז פשוט הסתובבתי לכיוון החלון והסתכלתי על הנוף וחשבתי לעצמי על מה שהוא אמר. מה זאת אומרת "בקרוב תדעי"?
אחרי בערך 20 דקות שמתי לב שנכנסנו לאיזה שהיא שכונה של אנשים עשירים וכשהתקרבנו לבית גדול שלא ממש שונה משאר הבתים מרדית' חנתה שם. "הגענו" מרדית' הודיעה ואני יצאתי מהמכונית ובזמן שהיא הוציאה את המזוודה שלי אני ניגשתי לבית וניסיתי לפתוח אותו אבל הדלת הייתה נעולה (-,-). "הדלת נעולה טיפשונת. אין אף אחד בבית בשעות כאלה" אמרה בצחקוק בזמן שפתחה את דלת הבית בעזרת המפתח. נכנסנו שתיינו לתוך הבית ואני שמתי את המזוודה ליד מפתן הדלת.
"בואי, אני יראה לך את החדר החדש שלך" אמרה וכיוונה אותי למעלה במדרגות. לקחתי שוב את המזוודה ועקבתי אחריה עד החדר. בזמן שהלכנו לחדר הבנתי שזה באמת בית מאוד גדול וחשבתי על זה שאוכל אולי יום אחד להאבד פה. כשהגענו לחדר ראיתי מולי מיטה זוגית גדולה, חדר שרותים ומקלחת, ארון גדול, שולחן כתיבה, מראה ושתי שידות קטנות שצמודות למיטה. החדר היה מושלם. "תתמקמי לך פה ותרדי אחר כך למטבח, אני רוצה לדבר איתך קצת. הנהנתי לה והיא יצאה מהחדר.
הוצאתי מהמזוודה מכנס טרנינג וחולצה נוחה של בית ונכנסתי להתקלח. הורדתי את הבגדים שלי ונכנסתי מתחת למים החמים הזורמים שהיו במקלחת. המים שטפו ממני את כל הצרות והבעיות שלי, משכיחים ממני את כל הרע שיש לי בחיים. דברים שרק מים חמים במקלחת טובה יכולים לעשות. אחרי מקלחת ארוכה ומהנה התלבשתי בבגדיי וירדתי אל המטבח, רואה ששם מחכים לי שוקו חם ופתק: 'ג'ייד, הלכתי להביא את ג'וני ודייויד מבית הספר. עוד מעט אחזור. בנתיים תהני מהשוקו שלך. מרדית' x'
חייכתי לעצמי ושתיתי את השוקו שלי בנחת, מתענגת על כל לגימה. לאחר כמה דקות שמעתי רעש מדלת הכניסה. כמה רגעים אחר כך הופיעו בפתח המטבח מרדית' ושני בני דודיי הקטנים, ג'וני ודייויד, ששיחקו אחד נגד השני ברובוטים שלהם. "בנים, עלו בבקשה למעלה, אמא רוצה לדבר עם האורחת שלנו" וקרצה לי. "כן אמא" אמרו ביחד והמשיכו לשחק בזמן שעלו לחדרים שלהם.
"טוב אז ג'ייד, לא הוצאת מילה מהפה מאז שהגעת לפה. אני רוצה שתספרי לי את כל מה שקרה." לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לדבר בפעם הראשונה מאז התאונה...
*************************************************************
איזה כיף פרק שניייייי ^_^
יש לי בקשושה אחת...
אם אתם אוהבים את הסיפור אז תעשו לייק (או אך שלא קוראים לזה) או תגובה ואם זה לא מוצא חן בעינייכם אז אם אתם רוצים אתם יכולים לתת לי גם הצעות לשיפור. אני פשוט רוצה שיאהבו את מה שאני כותבת..
בתודה בראש,
אני ♡
YOU ARE READING
Stay With Me
Fanfictionסיפור על נערה רגילה שחיה את חייה כמו כל נערה בגילה. אבל, אחרי תאונת הדרכים שבה נפגעו הורייה, היא כבר לא אותו בן אדם כמו שהייתה קודם. היא השתנתה והפכה לאדם אחר. היא כבר לא סמכה על אנשים, ירד לה הביטחון העצמי, לא היו לה את כל הצחוק והשמחה כמו שהיו לה...
