"זו לא אשמתך את יודעת"
היא הביטה אלי בעיניים מנוסות.
"זה לא אשמתך. זו לא אשמתי. זה לא אשמה של אף אחד" המשיכה.
"זו הקרצייה" היא העבירה את ידה בראשה שפעם היה מלא שיער, ועכשיו הוא קירח.
"אני לא אוהבת את הקרצייה" מלמלתי.
היא חייכה חיוך קלוש "גם אני לא אוהבת" הניחה את ידה על חזי.
והתחלנו לבכות.
לא כל כך משקיעה בכם, הא?
YOU ARE READING
ספר התקצירים
De Todo"אז התיישבתי. על הכיסא, מול השולחן, (שהוא דרך אגב, מאוד מבולגן...) וניסיתי לצייר. ציור כזה די... כושל. אז לקחתי עיפרון, ונשמתי עמוק, וניסיתי את הציור הזוועתי למחוק. אז היה ברור שאני לא כשרונית, אז ניסיתי לשיר כמו עפרונית. אבל בינינו? גם זה לא הלך. ו...
