השומר דחף את אריאנה לתוך חדר קטן וחיוור. החדר נראה כמו אריאנה. קטן וחלוש.
היא שמעה מרחוק את שעון העיר. שתיים עשרה צילצולים. חצות הלילה.
אריאנה התנשמה והרגישה גל של קור חולף דרכה. היא צרחה והשומר מיהר לסגור את הדלת.
השינוי התחיל.היא הרגישה את עצמותיה נשברות וצרחה את נשמתה. חורצת את הדלת בציפורנייה. גבה התעקל והיא זעקה לעזרה, אבל לא היה מי שישמע אותה. המועצה דאגה לכך.
אריאנה הרגישה את השינוי. היא הרגישה כמו עלה. עלה עקום, שדרכו עליו בחוזקה. גופה נרעד והיא ירקה דם. הדם היה זהוב.היא הביטה בדם בחלחלה ונצמדה לקיר, מבועתת מדמה שלה. אבל ברגע שגופה נגע בקיר גל של כאב עלה בה והיא נפלה על הרצפה. אוזניה מצלצלות.
היא התכווצה אל פינת החדר בתנועת עובר. מחבקת את עצמה ובוכה.כשהשינוי נפסק השומר חזר.
הוא הביט באריאנה בפחד. אריאנה לא החזירה מבט.
כנפייה היו מקופלות, עורה היה חיוור והיא רעדה כעלה ברוח.
אך עייניה היו הדבר שהבעית את השומר. עינייה היו חלולות.
שבורות.
איך זה? זה פחות תקציר אבל עדיין.
אני אישית ממש אוהבת. הרעיון היה לי בראש כבר הרבה זמן.
למרות שחשבתי שאני אגמור עם המילה שבורה ולא שבורות😂אבלל
יש לי כריכה! תודה lion1010!
(ממש לא פרסומת סמויה שתלכו להציץ בספר כריכות שלה...)
YOU ARE READING
ספר התקצירים
Random"אז התיישבתי. על הכיסא, מול השולחן, (שהוא דרך אגב, מאוד מבולגן...) וניסיתי לצייר. ציור כזה די... כושל. אז לקחתי עיפרון, ונשמתי עמוק, וניסיתי את הציור הזוועתי למחוק. אז היה ברור שאני לא כשרונית, אז ניסיתי לשיר כמו עפרונית. אבל בינינו? גם זה לא הלך. ו...