התשעה ורוח דלפי

פרק 5

היוש !,
אני יודעת שאתם שונאים אותי על הפרק הקודם אבל מה לעשות היה לי מחסום כתיבה והייתי צריכה להכניס קצת מתח אז אני מקווה שאתם במתח :)
_____________________
נ.מ. אנבת'
התעוררתי בביתן פוסידון בגלל צרחות שבאו מכיוונו של פרסי,
התקרבתי אליו מאחורה והנחתי את ידי על הכתף שלו בעקבות זה זכיתי לזה שהוא הוריד את ידי ממנו ושלף את אנלוקסמוס וכיוון אותה לכיווני.
הוא היה יכול לגמור את חיי בשניות אבל זה פרסי הרחמים שלו יותר מידי גדולים, לפני שהוא הורג הוא בודק אם זה חצוי או מפלצת.
איך שהוא זיהה שזו אני הוא הוא סגר את המכסה ואנלוקסמוס התכווצה בחזרה לעט, הוא קפץ עליי בחיבוק ונשק לי נשיקה קטנה על השפתיים(אווווו...... ה.כ.).
"הבהלת אותי חכמולוגית, איך נכנסת הנה?" הוא שאל ברוב טיפשותו
"אם אתה לא רוצה שיבואו לרצוח אותך בלילה עדיף לנעול את הדלת" אמרתי בצחוק ואז מייד פניי הרצינו
"אני יודעת שזה אולי אישי אבל אני חייבת לשאול, מה ניקו אמר לך אתמול בלילה ומה לעזאזל חלמת שהתעוררת ככה בצרחות?" שאלתי ופניו של פרסי עטו הבעה מודאגת
"אני חושב שכדאי שנספר על זה לכירון" הוא אמר ואני בתגובה הנהנתי, כירון הוא כמו אבא שלי אני יכולה לספר לו הכול, ונראה לי שגם פרסי מאוד סומך עליו.
ושנינו יצאנו מהביתן כשאנחנו מחזיקים ידיים והתקדמנו לעבר הבית הגדול שם כירון בדרך כלל נמצא.
נ.מ.-כירון (נראה לי אני הראשונה בתולדות האנושות שעושה נקודת מבט של כירון!!!)
ראיתי את פרסי ואנבת' באים לעברי בעודם מחזיקים ידיים, הם נראו מאושרים ביחד, אבל ידעתי שקרה משהו בגלל הבעת הפנים של פרסי שהיה גרוע בלהסתיר רגשות ויכולתי לראות בבירור שהוא מפוחד, גם הבעת הפנים של אנבת' הייתה מוזרה, רוב האנשים היו חושבים שהיא כועסת על משהו אבל אני הכרתי אותה מאז שהיא הגיעה למחנה אז הבנתי שהיא מפוחדת.
בזמן שאני שוקע במחשבות ולא שמתי לב שהם התקרבו עד שפרסי אמר
"כירון, אנחנו צריכים לדבר"
"בואו שבו, מה קרה?" שאלתי בקול רך שהיה לי מאוד קשה להפיק בהתחשב בעובדה שלפני 3 דקות נכנסתי לכיסא הגלגלים הקסום, אולי זה נשמע קל אבל זה ממש קשה, כדי להיכנס לכיסא אני צריך לשתות תרופה מרדימה שגורמת לשיתוק בפלג גופי התחתון(הגוף של הסוס) ולמרות שהתרופה מרדימה את גוף הסוס שלי זה עדיין כואב.
נ.מ.-פרסי
"טוב אז היום חלמתי שאני ואנבת' נמצאים שוב בהר האולימפוס בחדר הכס במקום שבו הרגנו את קרונוס, רק שראיתי הכול מנקודת המבט של אנבת' והרגשתי את הכאב שלה" אמרתי והסתכלתי אליה והיא הסתכלה עליי נתנה לי נשיקה בלחי
"זה לא היה כל כך נורא" היא אמרה בציניות, הזעפתי את מבטי בכעס מזויף
"אני הרגשתי את זה! את לא יכולה לומר שזה לא כאב" אמרתי ועשיתי את עצמי מתעלף
"האמ האמ" כירון השתעל בכאילו
"כן, כן, הנה אני ממשיך את החלום הזה" אמרתי בזילזול מוחלט
*פלאשבק של החלום*
אני ואנבת' היינו בחדר הכס באולימפוס וראיתי הכול מנקודת המבט של אנבת', ראיתי את עצמי מהעבר מוסר ללוק את הסכין,ואז הוא תקע בי את הסכין באזור הלב.
אני יודע שנקודת האכילס של לא הייתה שם, אבל הוא בכל זאת הצליח להחדיר את הסכין ללב שלי, אחרי שלוק הרג אותי מהעבר הוא התקרב לאנבת'- שראיתי את הכול מנקודת המבט שלה- והרים אותה, באותו זמן היא כבר התעלפה וכשהיא התעלפה אני לא יכולתי לראות כלום.
אחרי זמן ממושך מאוד היא התעוררה בחדר שכולו לבן ולא היה בו כלום חוץ ממיטה שעליה היא שכבה, היא ניסתה להיתרומם לישיבה אבל היא הרגישה כאב נוראי באזור הכתף שלה- שהייתה חבושה- וגם אני הרגשתי את אותו כאב.
היא פלטה צעקה של כאב ולוק נכנס לחדר מהדלת שהייתה ממול למיטה ושאל
"מה קרה?!?"
"מה קרה?!מה קרה?! אתה הרגת את חבר שלי מול העיניים שלי, לקחת אותי לחדר הזה ומי יודע כמה זמן הייתי מעולפת"צעקה עליו אנבת'
"היית מעולפת במשך 3 חודשים ויומיים וא-"התחיל לוק לומר
"מהההה!!?!?!?!?! הייתי מעולפת שלושה חודשים?! ואיפה אני לעזעזל?!?"היא צעקה עליו כלא מאמינה
"הו מותק, את נמצא במקום האחרון שתראי את סוף ימי חייך"
*סוף פלאשבק של החלום*
__________________________
נגמר הפרק!
מוזמנים לכתוב בתגובות רעיונות להמשך:))ולתת כוכב:))
(תדמינו שכשלפרסי היה את הפלאשבק של החלום גם כירון ואנבת' ראו את החלום)
תהנו מהחיים ותיזהרו מנבואות מטופשות:)
עד לנבואה הבאה,
סקאי 🔥