בדם שלי

~אפילוג~

או.קיי, ביקשתם כל כך הרבה והרסתם אותי עם התגובות. והפרק הזה פשוט צצץ לי בראש , אז תהנו ❤️

אני שוב ביער , ואז אני בבית הספר.
אני בשדה נוגע בדשא הירוק.
הוא לח הבטתי אל השמיים רואה את הגשם שהחל לטפטף.
ואז אני בחדר שלי. ושוב האדמה בולעת אותי פנימה. אבל הפעם אני לא נלחם. אין לי למה ?
אני פשוט נותן לה לנצח אותי. אני נכנע.
ואז אני שוב בחדר מביט בחלון שלי. מחכה ומחכה שוב ושוב.
הדשא הירוק תחתי שוב ואני צועד בשדות.
נושם את האוויר הנעים.
זאקרי עומד מולי מדקלם את הדברים שהוא אומר בכל פעם שהוא בחלומי.
״סלח לי !״ התחנן. אבל הפעם אני מוכן תפסתי בידו לפני שברח שוב.
״חכה״ משכתי את ידו אלי וחיבקתי אותו חזק.
״חכה רק קצת .. כמה דקות תן לי כמה דקות״.
הוא הביט בי עם עיניו הכחולות.
נותן לי את הזמן שאני מבקש.
אני מעביר את ידיי על פניו נוגע שוב ושוב. לא רוצה שהוא ילך. הוא מחייך אלי ונושק לשפתיי.

״לוק ! לוק !״ קולו של אוליבר מעיר אותי מהחלום המתוק ואני ממלמל משהו בכעס.
״קום כבר״ דחף אותי ופקחתי את עיניי מביט בו בזעם. הוא כבר בצד החדר אוסף בגדים בידיו ודוחס לתיק במהירות.
״בעל הבית אמר שמשהו מחפש אותך !״ אמר במהירות ממשיך לדחוף את הבגדים לתיק שלנו.
קמתי במהירות לוקח חולצה שזרוקה על הרצפה ולובש אותה מהר. ״משהו מחפש אותי ?״ שאלתי.
״כן פאק, הוא התקשר לפני כמה דקות ואמר שמשהו שאל עליך ״ אמר.
״מי יחפש אותי בטוקיו ?״ שאלתי מוטרד אבל יודע את התשובה. אפילו שעבר כל כך הרבה זמן זה הגיוני , חיכיתי ליום הזה.
״נחש״ אמר נועל את נעליו בזריזות.
״שיט״ מלמלתי. ניערתי את ראשי ושטפתי את פניי מול המראה.
״קח״ אוליבר כבר היה מוכן והושיט לי כובע.
״צבעתי את השיער זוכר ?״ הצבעתי על שיערי.
״אני בלונדיני עכשיו״ אמרתי.
הוא נאנח.
צעדנו במהירות לכיוון תחנת הרכבת התחתית.
״נראה לך שהוא הגיע עד לכאן ?״ אוליבר שאל.
״אין לי מושג״ נשמתי בכבדות מביט לאחור.
״נמאס לי לברוח ככה״ נאנחתי וקיבלתי מבטים משתיי תלמידות שהיו ברכבת.