once in a lifetime -louis tomlinson

פרק 35

"אני לא" הוא סינן
"אתה רוצה שאני ילך כי לא נראה שאתה רוצה שאני יהיה פה" קמתי ממקומי
"לא תשארי" הוא הסתכל עלי במבט ריקני. התיישבתי בחזרה.
"מה קרה?" שאלתי עוד פעם בעצבנות
"כלום לילה קשה קצת" הוא אמר חנוק
"מה קרה?" ליטפתי את גבו
"אזכרה לסבתא שלי" הוא הזיל דמעה והסתכלתי עליו במבט עצוב
"מה לא סיפרת לי? ואני עוד סוחטת אותך פה" חיבקתי אותו הוא נגב את הדמעה
"אני בסדר" הוא אמר וסידרתי את שיערו
"אני אוהבת אותך" אמרתי
"גם אני אוהב אותך" התנשקנו.
"אתה פשוט חתיך" אמרתי והוא חייך ופתח את הפה
"שש תגיד תודה ותסתום" השתקתי אותו והוא נעלב
"תודה בייב גם את" התנשקנו עוד פעם

Povלואי
היום הייתה אזכרה בבוקר בגלל זה לא לקחתי את כולם בבוקר. אני חושב שממש הגזמתי עם העצב שלי. פגעתי בנייל פיזית ובאלינור רגשית. היום הזה לא ממשיך טוב יותר. גוליה הסתכלה עלינו כל הזמן במיוחד על אלינור. וגם אלינור הבחינה בזה ולא עשתה כלום. משהו קורה פה!
"אלי למה גוליה כל הזמן בוהה בנו?" שאלתי והיא צחקקה
"לא יודעת אני לא מתייחסת" היא אמרה רגועה
"למה את כל כך רגועה היא יכולה לעשות לך משהו" אמרתי מציאותי
"למה שהיא תעשה לי משהו. היא נפרדה ממך" היא הבהירה והיא צודקת למה שהיא תציק לנו אבל היא מסתכלת עלינו וזה מציק. כאילו אני רגיל שמסתכלים עלי ובוחנים כל תנועה שלי במיוחד גוליה אבל שהיינו ביחד עכשיו זה סתם מטריד. אבל למדתי מאלינור. לא התייחסתי.

הסתיים היום. הוא עבר ממש ממש לאט אני חושב שנרדמתי בשיעור ספרות שדיברנו על "להיות או לא להיות" של איך שלא קוראים לו שכחתי בגלל שנרדמתי ואלינור העירה אותי שהמורה דיברה אלי ונדבק לי הדף של העבודה על הלחי כי נרדמתי עליה. כן זה היה ממש כיף לישון. אלינור די צחקה עלי בגלל שאני עייף. אני חושב שאני כל כך עייף שאני יכול לישון בעמידה באמצע המסדרון.

מטרה:35