once in a lifetime -louis tomlinson

פרק 45

(עדין ליאם)
חזרתי לביתי. ואימי בשלה משהו.
עליתי לחדרי התקלחתי ולבשתי טרנינג וחולצה שחורה.
ירדתי למטה. ישבנו לאכול.
"ליאמו איך היה היום שלך?" שאלה אימי
"היה רגיל סבבה"
"מה לא קרה כלום?" אבי הצתרף
"לא כל אחד עם חברה שלו וסתם דיברנו לא דברים שאני לא זוכר"
"למי יש חברה?"
"לואי זאין לי והארי" אמרתי בקצרה
"אנחנו מכירים אותן?" אבי שאל
"לא בטוח" אמרתי לא החלטי
"תגיד שמות" אימי חיטטה
"פרי אדוארדס, סופיה, הארי לא יודע ואלינור קלדר" אמרתי והם היו מופתעים והמומים
"א-אלינור קלדר?"
"כן למה?" אכלתי מהאוכל שלי
"היא-" אימי התחילה
"לא עצרי הוא קטן מידי" אבי אמר
"אני לא קטן תגידו מה איתה?" הייתי לחוץ ואבא שלי הנהן
"היא אחותך הביולוגית" אימי הוציאה מפיה והייתי בהלם.

Povאלינור
קמתי בבוקר. התארגנתי ויצאתי. לואי לקח אותי ואספנו את הבנים וליאם כל הזמן הסתכל עלי.
זה היה ממש מפחיד. הגענו והייתי עם לואי. גוליה פשוט חייכה עלי ולא עשתה כלום. שום דבר מעבר לזה. היא הבינה. והשלימה עם זה. אני חושבת.
הגענו לכיתת מדעים והתיישבנו במקומינו. חיבקתי את פרי וזאין. שהם הגיעו. התחיל השיעור. השתעממנו.
"תלמידים יקרים עוד 10 דקות יש תרגיל רעיגת אדמה ואזעקה בבקשה להתפנות החוצה לדשא ברוגע תודה" המנהל אמר בכריזה של בית הספר. וכן הייתה אזעקה ויצאנו "ברוגע" החוצה. בוא נגיד שאם זה היה אמיתי לא היינו יוצאים כמו שיצאנו עכשיו. היינו יוצאים יותר גרוע.
כולנו ישבנו באחד הספסלים בחצר ליאם ישב לידי. וחסם את לואי מלשבת לידי וליד פרי. זה ממש מוזר כי אם זה איך שהוא מנסה להתחבר לילדים זה שיטה ממש גרועה.
"ליאם אתה יכול לזוז קצת כדי שהיה מקום ללואי?" שאלתי אותו בנחמדות.
"לא" הוא אמר בנוקשות
"למה?" שאלתי
"יש לך מלא מקום שם" הוספתי והצבעתי מצידו השני
"כי ככה" הוא ענה
"נו אחי תן לשבת" לואי ניסה לשכנע אותו כי הוא יודע שהחברות ביני לבינו לא ממש טובה.
"לא אני רוצה לשבת פה" הוא אמר
"ליד אלינור" הוא הוסיף
"למה? לואי הוא חבר שלי" אין לו באמת סיבה מספיק טובה כי אנחנו בכלל לא מדברים.
"זה בכלל לא קשור ללואי זה קשור אלינו" הוא הצביע עלי ועליו.
"מה אתה רוצה מחברה שלי? אתם גם ככה לא מדברים" לואי החזיק אותי
"אני אמרתי זה לא קשור אליך" הוא סינן
"אתה מנסה לגנוב לי אותה?" לואי שאל
"איך אני יהיה חבר של אחותי!"

תודה לכל מי שעוקב אחרי!!!!