אבל למה?

ההתחלה של האמצע

נקודת מבט: הופ

"עזוב אותי" דחפתי את הבחור ששלח את ידיו אל עבר חזי וישבני " אמרתי שתעז-עז-זוב אות-תי" התחלתי להתנשם בכבדות וראשי התחיל לפעום בכאב, הבחור היה נראה שמח על ההפוגה במלחמה איתו ובחיוך ניצחון ליקק את שפתיו ורכן אל עצם הבריח שלי כשצעקה נשמעה

"היי! תעיף את עצמך מהחברה הכי טובה שלי חתיכת זין עם עיניים!" כן! דנה, החברה הכי טובה שלי! מי שאני תמיד יכולה לסמוך עליה שתציל אותי

"לא תודה" המנוול חייך, "אני אמשיך מכאן" דנה חייכה אליי וזינקה אל מאחוריו דופקת לו ברכית לגב התחתון, מה שגורם לו להתקפל על הרצפה אבל לא מספיק כדי לגרום נזק בלתי הפיך.

דנה תפסה את ידי וצעדה בזמן שאני ניסיתי להסדיר נשימה, שנאתי את ההתקפים האלה, הם תמיד באו בזמן הכי לא נוח דווקא כשאני חסרת אונים, למשל עכשיו, כבר יכולתי לנשום אוויר נקי מהול בעשן סיגריות שתמיד שכן בין הפחים שבפינה הנטושה של הפארק, המקום בו הולכים צעירים לעשן ולעשות סמים ומבוגרים עושים עסקאות לא חוקיות של כל מיני דברים שאני לא רוצה לדעת.

"---בכל מקרה את בסדר?" פתאום שמתי לב שדנה הפסיקה לדבר והסתובבה אליי, עדיין אוחזת בידי

"כמובן" אני מחייכת "הוא בטח סתם שיכור או משהו, יכולתי להריח את האלכוהול מקילומטרים" השפלתי את פניי לעבר הקרקע, "אז למה בכל זאת הסכמת ללוות אותו לכאן? את יודעת מה המקום הזה" דנה שאלה בכעס
"אמממ, חשבתי שהוא רק רצה, את יודעת, להתפנות" מלמלתי והרמתי את מבטי מוצאת את עצמי בוהה בדנה צוחקת "ומה חשבת לעשות כשהוא יעשה את צרכיו" היא לעגה לי? או היא לא! תוך רגע דגדגתי אותה והיא נפלה אל הדשא ליד הנדנדות השבורות שמרוססות בכתובות גסות "מס-מספי-מספיק" דנה נשמה בין צחוקה המתגלגל והרימה את ראשה "אח תשכחי שבדיוק הצלתי אותך מ---" היא הפסיקה לחייך ואני הפסקתי לדגדג, הזיכרון היכה בי ומחשבות של מה היה קורה אם החלו לרוץ בראשי "סליחה" לחשה דנה הובילה אותי הביתה

אני ודנה גרות ביחד מאז גיל 12/11, כשההורים שלי נפטרו ממחלה והוריה של דנה סילקו אותה מהבית עקב הגירושין שלהם, אף אחד מהם לא רצה לקחת את דנה אליו ולכן היא מצאה את עצמה מחפשת דירה ביחד עם החברה הכי טובה שלה, שזאת אני

מצאנו דירה מהממת קרוב לאזור הבתי ספר, דירת שני חדרים ועוד חצי חדר שהפך לארון המשותף, טוב, יותר הארון של דנה ואני גנבתי ממנה בגדים

היה גם סלון, שירותים ומקלחת, מטבח ופינה קטנה ליד הדלת שבה היה אפשר לתלות מעילים ותיקים כשחוזרים הביתה

כל זה היה לפני 6 שנים, עכשיו אנחנו בנות 17, טוב, אני בת 17, חגגתי לאחרונה, דנה תחגוג עוד כמה חודשים 18 ואני חוסכת בסתר לקנות לה משהו נחמד, אנחנו לומדות בתיכון ציבורי אשר כל מה שצריך לשלם בו זה רק על הספרים, ולטיולים אנחנו לא יוצאות.

אחרי הצהריים דנה ממלצרת במסעדת בשר ואני מנקה את הבית או הולכת לקניות או עושה את השיעורים שלי ושל דנה, תמיד יש לי מה לעשות.

בערב אני מתקלחת, אוכלת ובשבע וחצי הולכת לעבוד בבר לאחר שדנה חוזרת ולאחר שאני מוודא שדנה יודעת מה לעשות במקרה של פריצה.

אני חוזרת בערך בשתיים עשרה בלילה הולכת לישון ומתעוררת בשבע, מצחצחת, מעירה את דנה הולכת להכין ארוחת בוקר, אחר כך אני חוזרת לחדר של דנה, לוקחת לה את השמיכה ומנערת אותה עד שהיא מתעוררת, ככה זה כל יום וככה אנחנו אוהבות את זה.

בסופשים אנחנו מרשות לעצמנו לא לעבוד ולהתפנק עם סרט ופוקפורן במועדון הילדים של השכונה, תמיד הסרטים שם הם סרטי דיסני אבל לא אכפת לנו, אנחנו אוהבות את זה.

בחופשות אנחנו תמיד לוקחות עוד כמה משמרות בבוקר ומרוויחות מספיק כסף לטיול השנתי שבסוף שנה, ככה שבכל זאת נהנה משנות הלימודים.

דנה אמרה שהיא מתכננת ללכת לאוניברסיטה בקרוב ולגור במעונות אבל להמשיך לעבוד כדי לעזור לי עם שכר הדירה המפוצץ שדנה הצליחה להוריד מעט כשהתמזמזה עם בעל הבית, למרות שאני בטוחה שכשדנה תעזוב הוא יעלה את המחיר בחזרה, אני אף פעם לא הבנתי איך היא עושה את זה בעזרת קלות, לתת את עצמך למישהו ככה סתם? כן בטח כבר ניחשתם אני עוד בתולה, ואפילו בתולת שפתיים, אני רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה משהו מיוחד, ולא דבר אידיוטי כמו הנחה בסופר על השוקו כי נגמר לי הכסף!

אני גם רוצה ללכת לאוניברסיטה של ניו יורק, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לעזוב, יש לי כאן עבודה טובה עם משכורת יחסית גבוהה ובתכלס? יש כאן מה לעשות, אני חושבת שאם אתקבל לאנ"י (אוניברסיטת נוי יורק) אני כן אלך, אבל אולי, בכל מקרה יש לי שנה לחשוב על זה...

עכשיו אנחנו עולות ליב ואני מקווה שהשנה תעבור בלי דרמות מיותרות,. אני באמת לא צריכה עוד משהו בחיים שלי, כרגע? יש לי הכל...

וואו 683 מילים רק הפרק! אני אכתוב למטה כמה מילים סך הכל, ולא לחדשות שכאן לא ספרתי הכל אני לא משועממת (טוב אולי רק קצת), רשום למטה כמה מילים יש.

היייייי סיפור חדשששששש, מי שמחפשת מה לקרוא יש לי עוד סיפור שאני כותבת והוא נקרא "אני לא מבינה" זה סיפור שכרגע נראה לי פחות אתמקד בו אבל היי, תקראו ואם תאהבו שימו בארכיון, כשאני אעלה פרק חדש הוא יופיע לכן מחדש בספריה

אוהבת את כולכם💓💓💓

-♥️-

(דרך אגב, מספר המילים כולל גם המילה האחרונה הוא 772)