אבל למה?

חזרת! איפה היית?

הסתובבתי עם הגב לקיר וזה היה הוא, דילן דונאטו

"מ-מה את-תה עו-עוש-שה פה?" לחשתי, נלחצתי אני מודה, בכל זאת המלך של העולם התחתון!

הוא לא ענה, רק הסתובב ורץ אל הדלת הגדולה הנראת כאילו מישהו בעט בה, אולי זה מה שקרה.

התחלתי לרוץ מהר לכיוון היציאה והצלחתי להשתחל בין הסורגים שהיו, מיהרתי לאופנוע שהיה שם ושמתי קסדה

זה היה החלום שלי מגיל קטן לרכב על אופנוע ושנה שעברה בגיל 16 סוף סוף עשיתי רישיון! לא קניתי אחד כי לא היה לי ולדנה מספיק כסף למכונית (בשביל דנה) ולאופנוע, אז ויתרתי.

התחלתי לנסוע, מוצאת את עצמי בכביש מוכר בדרך למסעדה של דנה, היה חם מאוד והשמש עמדה כמעט באמצע השמיים, מזל שהיה כבר ספטמבר אז היו כמה עננים.

נכנסתי לשביל של המסעדה וחניתי את האופנוע ליד הפחים, מוסתר שם ובלי דלק

נכנסתי למסעדה וביקשתי להתקשר לדנה, ידעתי שהיא תהיה בבית כי השעה הייתה 12, ובלי שאני אעיר אותה היא תישן גם יום שלם

בזמן שהטלפון צלצל כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שהנשיקה הראשונה שלי בוזבזה על אדם זר שהכרי...שיט! אדם זר שהתחתנתי איתו! שיט! לא האמנתי שאני נשואה עכשיו, אלא אם זה לא נחשב כי זה באיומים, לא, זה כן נחשב, אף אחד לא יאמין לי.....

מה שנשאר לעשות זה לחכות שדנה תואיל בטובה להתעורר ולענות לטלפון המעצבן

"הלו" מנומנם נשמע, "דנה'' זעקתי ומשכתי אליי כמה מבטים תוהים, בעודי מסמיקה אני שומעת את דנה מקללת אותי על למה לא הערתי אותה ואיפה אני בכלל

"ד-ד-דנה" התחלתי לבכות מלחץ ושמעתי ניתוק, אחרי חמש דקות דנה פרצה את הדלת והגיעה אל מקום הישיבה שלי, גוררת אותי לשירותים.

"אני כאן אחותי אני כאן, תנשמי עמוק אוקיי? תנשמי הכל בסדר" היא הרגיעה אותי, דנה יודעת על ההתקפים שלי עוד מגיל 15 שהתעוררתי באמצע הלילה מסיוט והשתוללתי כמעט שעה

"מה קרה?" היא שאלה אחרי שנרגעתי והתיישבנו על הרצפה בשירותים

"התחתנתי" לחשתי "אבל זה לא מרצון" וסובבתי את ראשי אל דנה, הבעת פניה דמתה לפעם ההיא שהיא ראתה שהיא קיבלה מחזור פעם ראשונה, היא לא הבינה למה היא מדממת ואני הייתי צריכה להסביר לה כי אמא שלי עשתה לי שיחה וההורים שלה לא

"מההתחלה" דנה התעשתה "איפה היית?" עניתי לה שאני לא יודעת וסיפרתי הכל בלי שהיא תפריע, על המקרה בשירותים שהביא אותי למקום בו הלבישו אותי בשמלת כלה וחיתנו אותי עם אדם זר ועל איך שברחתי, על איך שהנער לקח את הנשיקה הראשונה שלי.

דנה הרגיעה אותי כשהתחלתי לבכות שוב וגמגמתי את המשפטים האחרונים ולקחה אותי הביתה, הכינה לי תה וכיסתה אותי בשמיכה, כמו שאני הייתי עושה לה כשהיא הייתה חולה, גם עם היא רק עשתה את עצמה כדי לא ללכת לבית ספר, למרות שידעתי את זה הרגשתי צורך לטפל בה, אבל עכשיו היא זאת שעשתה את זה בשבילי

-------------------------------------------------------------

התעוררתי כשהיה כבר חושך בחוץ והרגשתי שאני נשענת על משהו קשה, הרמתי את ראשי וראיתי חזה מכוסה שרירים ופנים מוכרות, זה דילן! באתי לצרוח אבל הוא כיסה את פי ביד אחת ותפס את ידי ביד השנייה

"שששש" הוא לחש "את לא רוצה להעיר את החברה הזאת שלך נכון? אנחנו רוצים שהיא תישן טוב" ראיתי בוהק לבן כשהוא חייך, לפתע הוא שחרר אותי והתקרבתי מהר לצד השני של המיטה, כשדמעות מתחילות לזלוג על לחיי לא היה הרבה מרחק כי היא הייתה צמודה לקיר.

בתנועה מהירה הוא התקרב שוב וליטף את הלחי שלי "ב-ב-בקש-שה תע-עז-זוב אותי במנוח-חה" גמגמתי כשגבי צמוד לקיר והדמעות ממשיכות לנזול על לחיי והוא מנגב אותן עם ידו הגדולה

"למה שאני אעשה את זה יפה שלי?" הוא לחש וחיוך מסתמן על פניו

"כ-כי ביקש-שתי?" גמגמתי והתקרבתי עוד יותר לקיר כשהוא נצמד אליי וחזהו נוגע בחזי

הוא גיחך "לא, לא נראה לי, את מבינה קטנה שלי, אני לא מתכוון לשחרר אותך אף פעם"

"למה לא?" לחשתי בפחד "מה יש בי שאתה כל כך רוצה?" הפתעתי את עצמי ולא גמגמתי

הוא חייך "נלך לישון? אחד השומרים שלי הסביר לחברה שלך את המצב והיא הלכה לישון במקום אחר" קימטתי את גבותיי בבלבול "איזה מקום?" לחשתי והוא משך בכתפיו לסמן שאינו יודע או שלא אכפת לו, אבל לי היה אכפת, לדנה אין מקום אחר להיות בו, זה הבית שלנו

הוא משך אותי אליו והצמיד אותי לחזה שלו המלא שרירים, אוי שיט! הוא בלי חולצה? מה לעזאזל? הרמתי את מבטי אל פניו וראיתי שהן מחייכות והוא עצם את עיניו והצמיד אותי אליו עוד יותר בעוד אני רועדת ומנסה להירדם כשראשי שעון על לוח ליבו

נרדמתי כשאני סופרת את פעימות ליבו חושבת איפה דנה יכולה להיות

סורי שנעלמתי לכל כך הרבה זמן אבל אני נורא עסוקה בלימודים, אבל אני כאן🥰