אבל למה?

דילן, בוא כבר

נעלמת כן, סליחה-הינה הפרק

⚠️אזהרה-פרק קשה לקריאה⚠️

כואב לי הראש, הידיים, הרגליים, כל הגוף

אני קשורה לכיסא הזה כבר כמה זמן, דקות? שעות? ימים? אני לא יודעת, איבדתי תחושת זמן אחרי שהוא היכה אותי בראשי ועילף אותי

התעוררתי במצב ההזוי הזה

אני מרגישה קיא עולה בגרוני ונפלט על מכנסיי
בפעם הלא יודעת כמה, זה תמיד השאיר טעם מתכתי מגעיל כזה

לפתע משהו נפתח מאחורי ואור בקע משם, מסנוור אותי ומכאיב לי בעיניים

"למדת את הלקח?" הקול שלמדתי לשנוא שואל ברכות "את תקשיבי לי?" אני פותחת חריץ קטן בעיני ולפי הצללית אני רואה שהוא מתקרב ומעביר יד קרה בצווארי

הוא קופא

"מה זה לעזאזל!" הוא צועק ומכאיב לי באוזניים

אני מנסה לפקוח את העיניים עוד קצת לראות על מה הוא מדבר אבל לפני שאני מספיקה מרים אותי שומר מפחיד למראה (מתי פתחו את הקשרים?) ומוציאים אותי לאור מסנוור

אני עוצמת חזק את העיניים ומרגישה עוד גל קיא "א-אני" אני מגמגמת ומנסה לרדת מידיו של השומר

הוא מבין על מה אני מדברת ורץ איתי על ידיו בדיוק בזמן כדי שאגלוש ממנו אל האסלה ולרוקן לתוכה מיצי קיבה בעודי בוכה

אני מסיימת ונשענת לעבר הקיר, מנגבת את פי עם שרוולי ומקבלת סחרחורת כשאני מביטה על ידי

זה לא קיא

זה דם

אני מקיאה דם כבר כמה ימים

אני מנסה לקום ונתמכת בקיר עד שאני נופלת אל זרועותיו של השטן "חלומות מתוקים" הוא לוחש ואני מרגישה את עצמי נופלת לאפלה, נתונה בחסדיו של האדם שאני שונאת מכול, ושמאמין שאני צריכה להיענש

מחשבתי האחרונה היא 'דילן, בוא כבר'