חבק אותי חזק

פרק 4

מתנצל על האיחור של הפרק
אתמול הייתי קצת עמוס
חג שמח ^_^
תהנו~

____

לקחתי נשימות עמוקות וניסיתי להרגע, להתרכז בדברים אחרים.
"אדם? ההפסקה נגמרה אתה בא?" צעדיו של ג'וש התקרבו לתא שלי
"היי אני מצטער אם גרמתי לך להרגיש לא בנוח" הוא אמר.
"זה גדול עליי... אני פשוט לא מסוגל, אני לא יודע מה לעשות" הדמעות נאספו.
"היית מעולה, אל תגיד את זה".
"ת..תודה" עניתי.
"אתה מתכוון לצאת עכשיו?" הוא שאל, שתקתי פחדתי שידע.
"תן לי להיכנס" הוא אמר.
"השתגעת??" נלחצתי.
"זה בסדר אתה לא חייב".
לאחר כמה שניות של שתיקה סובבתי את המנעול ופתחתי מעט את הדלת "שלא תעז לעשות משהו מוזר" משכתי באפי, הוא נכנס ונעל אחריו.
"זה כואב?" הוא הביט על הבליטה שנוצרה במכנסיי.
"כ..כן" הסתרתי אותה ואת פניי
"תן לי לעזור לך, זה יהיה מהיר" הוא היה רציני.
"לא!" דחפתי אותו
"ששש מישהו עלול להיכנס" הוא הניח את אצבעו על שפתיי.
בלעתי את רוקי ושתקתי, הוא ליטף את לחיי והתקרב מעט לפניי
"ג'וש תעשה כבר משהו אני לא יכול יותר.." גופי בער, לא שלטתי בעצמי עוד.
שקט שרר לכמה שניות והבטנו אחד בשני
שפתיו נחו על שלי וגופינו היו צמודים, מידי פעם עצרנו את הנשיקה בשביל לנשום ועינייו לא ירדו משלי.
נבהלתי מעט שהרגשתי את ידו על איברי ומתוך אינסטינקט העפתי אותה.
"זה בסדר, אתה רוצה שנעצור כאן?" הוא שאל
"לא" הייתי מהופנט ממבטו
הוא העביר את ידו שוב ושוב.
אה~ פניי בערו
הוא פתח את הרוכסן, והכניס את ידו מתחת לבוקסר שלי, ידו החלה לזוז שוב.
אהה~ אחזתי בידו והתקפלתי מעט
"תנסה להיות קצת יותר בשקט" הוא לחש.
"א..אני לא יכול, זה מרגיש כל כך טובב" גנחתי
הוא נישק אותי והחדיר את לשונו, לא התנגדתי רציתי עוד.
לפתע הוא הגביר את הקצב והרגשתי שאני לא יכול לעמוד, רגליי רעדו ותחושה מוזרה עטפה את איזור מפשעתי.
"ג'ושש אני חושב שאני עומד לגמור~" אמרתי ללא אוויר ואחזתי חזק בחולצתו.
"זה בסדר ילדון תגמור" הוא נשך את שפתיו.
עיניי התגלגלו מעט לאחור והפסקתי לנשום לרגע והכל השתחרר, הכתים את הבוקסר ואת ידו של ג'וש אהה~ החזרתי את האוויר לראותיי והתנשמתי בכבדות.
"תשב כאן, צריך להשיג לך מכנס חדש, אני כבר חוזר" הוא יצא מהתא ואני התיישבתי על האסלה מיוזע ורועד.
מה קרה הרגע? למה עשיתי את זה זה? הבטתי את הבלאגן הקטן שנעשה.
"קח" ג'וש חזר לתא והגיש לי מכנסיים "זה שלי, אני מקווה שיעלו עלייך". לקחתי אותן והחלפתי מהר בלי ליצור איתו קשר עין.
"אני הולך לבית" אמרתי בשקט ויצאתי מהר לקחתי את התיק שלי ורצתי משם.
ברגע שהגעתי לבית, הכנסתי את הבגדים שלי לכביסה והתכרבלתי במיטה למרות שהיה חום כבד בחוץ.
'זה באמת קרה?' בהיתי בקיר שמולי שעות עד שמרלין חזרה.
"אדם?? לאן נעלמת ולמה אתה לא עונה לפלאפון?? הייתי בטוחה שהתקדמנו קצת!" היא דפקה על הדלת שלי אבל שתקתי, כל מה שעבר בראשי היה מה שקרה עם ג'וש.
"טוב אני לא יודעת מה עובר עלייך, אני משאירה לך אוכל ויוצאת עם חברות, אחזור מאוחר הלילה" שמעתי צעדייה מתרחקים.
התרוממתי מהמיטה ובבת אחת פתחתי את הדלת "את לא הולכת לשום מקום" בפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני מרים עלייה את קולי.
"אדם?!" עינייה נפערו
"אין לי כוח יותר, אני שונא לראות אותך מתפרקת ככה אחרי ששתית מלא, נמאס לי!" המשכתי לצעוק.
"דיי אתה מכאיב לי" היא בכתה
ורק עכשיו שמתי לב שאני אוחז בידה חזק, שחררתי אותה והיא דחפה אותי על הקיר
"אתה בחיים לא תבין אותי, אתה לא יודע בכלל איך אני מרגישה, כמה אני נלחמת כל יום מחדש זה מתיש
אבל אני מחזיקה את עצמי רק בשבילך" היא נתנה אגרופים חלושים עלי החזה החשוף שלי
"אני מצטער, לא התכוונתי לצעוק עלייך" חיבקתי אותה והיא רק בכתה בכאב.
"מרלין אכפת לי מימך ואני רוצה לראות אותך מחייכת כואב לי שכואב לך אז בבקשה אל תלכי היום" ליטפתי אותה, היא רק הינהנה כתשובה והמשיכה לשתוק.
"אתה חייב להתקלח" היא אמרה לאחר שתיקה קצרה.
הרחקתי אותה מימני "זה מה שיש לך להגיד לי אחרי השיחה הזאת??" הנחתי את ידי על מותניי
"אני אכין משהו לאכול" היא ציחקקה ואני פניתי למקלחת.
ישבתי בתוך האמבטיה, לא מסוגל להביט למטה "אני כל כך דפוק, איך נתתי לדבר כזה לקרות? איך אסתכל לו בעיניים מחר?"נאנחתי ויצאתי עם החלוק לסלון לחפש כביסה נקייה, נעצרתי ועיניי נפערו כשראיתי את ג'וש עומד לצידה של מרלין ועוזר לה לחתוך סלט.
"אדם למה אתה בוהה?" מרלין נופפה לעברי עם הסכין.
"ל..לללא משנה" אמרתי ורצתי לחדרי כאילו ראיתי שד.
'שיט שיט שיט למה דווקא עכשיו?'
נשכבתי על המיטה ותקעתי את הראש בכרית.
"אדם בא כברר" מרלין צעקה "למה לוקח לך כל כך הרבה זמן?!".
"אני בא" צעקתי בחזרה וחיפשתי במהירות מה ללבוש.
"מה עשית שם כל כך הרבה?" מרלין חייכה אלי בממזרות.
"אוף סתמי" התיישבתי בשולחן, התעלמתי מקיומו של ג'וש, לא הבטתי לכיוונו ונמנעתי משיחה איתו.
"למה אתם שקטים ימעצבנים" מרלין רטנה.
"אפשר לראות סרט אחרי הארוחה" ג'וש הציעה.
"רעיון מעולה" מרלין התקדמה לטלויזה והחליפה ונטפליקס "זרקו רעיונות" היא פיהקה.
"מת עלייה, זה רומנטיקה וזומבים" ג'וש אמר.
פיניתי את הצלחות וניגשתי לעשות פופקורן במיקרוגל "צריך עזרה?" קולו של ג'וש הבהיל אותי מעט.
"אני מסתדר" התחמקתי ממבטו ושטפתי את הכלים, הוא נאנח והתיישב בספה.
אחרי שהפופקורן היה מוכן החשכנו את הסלון והתחלנו את הסרט, מהר מאוד מצאתי את עצמי לבד עם ג'וש אחרי שמרלין נרדמה בספה.
"היי אני מצטער על מה שקרה היום, לא הייתי צריך להתנהג אלייך ככה.
אם עשיתי משהו שהיה בניגוד לרצונך אני מתנצל" הוא לחש לעברי. לא ידעתי מה לומר והמשכתי לשתוק.
"טוב אני אלך עכשיו" הוא נעל את נעליו וצעד לכיוון הדלת, רצתי אליו וחיבקתי אותו מאחור "תישאר עוד קצת" קברתי את פני בגבו.
הוא הסתובב אלי והמשיך לחבק אותי, אחזתי בידו והובלתי אותו לחדר שלי, הדלת נסגרה ופשוט עמדנו אחד מול השני בשתיקה.
החדר היה מעט חשוך, זה קרה לאט, גופינו התקרבו  ופנינו היו צמודים. נשימותיו פגעו בשפתיי ואני עצמתי את עיניי.
שפתינו התחברו והלשון שלו חדרה לפי, ידיו נכנסו מתחת לחולצתי וליטפו את גבי, הרגשתי שאני מרחף.
"אדם?" קולה של מרלין ניפץ את הבועה שנוצרה בנינו.
"פאקק" גופינו התרחקו ואני התאכזבתי.
"תיכנס למיטה ותעשה כאילו נירדמת, אני אלך לשירותים" ג'וש כיסה אותי ונתן לי נשיקה על המצח.
"לילה טוב" לחשתי.
הוא חייך אלי ויצא מהחדר "שש אדם נרדם" שמעתי את ג'וש מתרחק.
התיישבתי על המיטה וחיבקתי את עצמי 'למה' טעם האכזבה היה מר רציתי עוד רציתי שימשיך לגעת בי...