האבודה והבודדה

הנערה שחומת העור

(הערת הכותבת: טוב תסלחו לי. אני בריגושים. כמה חיכיתי לזה. תכירו...... את....... קאיייייי✨✨✨)

קאי

כתבתי פתק ושמתי על המקרר "ביי אמא, אם את מחפשת אותי יצאתי להליכה קצרה. תתקשרי אם יש בעיה." ויצאתי.

היה קריר בחוץ, והיה שקט. חוץ מאזור אחד.

התקדמתי לכיוון הרחוב הרועש. הרגשתי כאילו משהו קורא לי לשם. כן כן תצחקו... אבל, זה באמת הרגיש לי חשוב.

צעדתי ברחוב ולא הצלחתי לשמוע כלום. ופתאום הכל נחלש. בראשי.

,תעזבו אותי. בבקשה" שמעתי מסמטה קרובה ורצתי לשם מיד.

כשפניתי לשם ראיתי קבוצת בריונים עומדים בחצי מעגל. זזתי קצת וראיתי נערה עומדת, נשענת על הקיר, כאילו היא מחזיקה בו...

ופתאום הבריון שהיה באמצע בעט לה ממש חזק ברגל והיא התמוטטה.

"תעזבו אותה!!" צעקתי ופתאום כולם הפנו אליי את ראשם. שמעתי את הנערה ממלמלת משהו שנשמע כמו "ריי" ואז היא התעלפה.

ברגע שהיא התעלפה כל הבריונים רצו לכיווני עקפו אותי וברחו בצחוק גדול.

צעדתי לעברה בזהירות והסתכלתי עליה.

היה לה עור שחום ושער מתולתל קופצני שחור.

הרמתי אותה בזהירות והלכתי לביתי.
הנחתי אותה על המיטה בחדר האורחים והלכתי למטבח.
התחלתי להכין אוכל לאמא שלי ולנערה ופתאום שמעתי מהחדר אורחים "אי- איפה אני?"

צעדתי לחדר והסתכלתי עליה מהכניסה.
היה על פניה מבט מבולבל ועיניה החומות דבש הסתכלו עליי בהפתעה. כאילו היא מזהה אותי.

חייכתי אליה ואמרתי,

"היי, אני קאי, נעים לפגוש אותך"

________________________________

אעהאעהאהעהאהעה איך חיכיתי לפרק הזהההההה✨😆😆

מקווה שנהנתם✨✨

אני נהנתי לכתוב אותו😆

גוד נייט💙