לוסי
ריילי פתחה את הדלת בשקט.
"הכל בסדר לוסי?" היא שאלה כשראשה רק מציץ מהפתח "כן כן אני בסדר, או לפחות בערך" עניתי והיא נכנסה והתישבה לידי על המיטה, "אל תדאגי, אנחנו נשרוד את זה" היא אמרה וחייכה חיוך קטנטן.
פשוט ידעתי שהוא מזויף "מתי אתם עוזבים?" שאלה "אנחנו עוזבים מחר" מלמלתי והרכנתי את ראשי "מחר?!?! מהה?!?! כל כך מהר?" "אנחנו חייבים..." "ראיתי שהיא מתחילה לבכות ואמרתי "אבל זה לא אומר שלא נוכל להתראות יותר" וחייכתי, היא לא התעודדה.
דפיקה נשמעה על הדלת "לוסי גמרת לארוז?" "כמעט" "אז תגמרי... אין לנו הרבה זמן" " כן כן אמא אני יודעת... תאמיני לי ששמתי לב" אמרתי.
"את צריכה עזרה?"
בדיוק אספתי את כל הבגדים ואז שמעתי את ריילי לידי, "זה מאוד יעזור עם תוכלי לעזור לי לאסוף את הבגדים" אמרתי לה והיא התחילה לעזור לי.
ריילי
כעבור שלוש שעות
"ביי ריי" לוסי קראה לי מפתח הבית "נתראה מחר" "כן...נתראה" השבתי בקול חלש שרק אני שמעתי והמשכתי לצעוד ברחוב השקט והקר.
הגעתי הביתה ונכנסתי. שוב אבא ישן על הספה. כאילו אין לו חדר משלו...
צעדתי לחדרי וכשהגעתי ישר החלפתי לפיג'מה ונכנסתי למיטה, הרגשתי בדיכאון עמוק, לא יכולתי לחשוב, ובמהרה נרדמתי.
בבוקר
התעוררתי ולא הצלחתי לקום מהמיטה. פשוט לא יכולתי.
"לוסי? היי זאת ריילי... אני מצטערת אבל אני לא יגיע היום לבית ספר" השארתי הודעה קולית בטלפון של ריילי וחזרתי לישון.
התעוררתי בצהריים ערנית לגמרי. קפצתי מהמיטה והחלפתי לבגדים רגילים. בדרך החוצה לקחתי לעצמי עוגיה מהמטבח, אמרתי צהריים טובים לאבי שכמובן שכב על הספה ויצאתי.
רצתי לביתה של לוסי והגעתי תוך דקות ספורות. הפעם לוסי פתחה והיא רק ראתה שזה אני וישר חיבקה אותי חיבוק ענק. במשך חמש דקות.
"טוב לוסי אני רוצה לנשום" אמרתי לה והיא הרפתה "כן כן נכון... צריך גם לנשום..." היא נראתה קצת, עייפה ומפוזרת... שני דברים שלא באים טוב ביחד.
"מזל שבאת... אני הייתי חייבת לדבר איתך לפני שאני עוזבת" אמרה ומשכה אותי לחדרה. והא היה ריק חוץ מקופסא לבנה שהייתה ליד הדלת.
"קחי" אמרה ונתנה לי את הקופסא "אל תפתחי את זה עד שתחזרי הביתה"
"או קיי..."
"יופי. רוצה לבוא איתי להעמיס את המשאית?"
"ברור שאני יעזור לך"
"אז בואי"
ויצאנו
כעבור שעה
לוסי נופפה לי ועלתה על המשאית "ביי ריי!! אני ישאר איתך בקשר!" אמרה ונופפה לי בידה
"ביי לוסי... אני מקווה שנתראה" מלמלתי ונופפתי לה בחזרה.
המשאית עזבה. ואיתה לוסי.
צעדתי על האבנים הקרות בידיעה שאני עומדת לא לחזור לבית הזה.
—————————
סליחה עם הסוף היה דרמטי מידי...
הפרק מוקדש ל- NoamMalay
יאיי
מקווה שנהנתם ✨💙
YOU ARE READING
האבודה והבודדה
Ficção Adolescente* מוקפא * לוסי וריילי הם החברות הכי טובות אחת של השניה, והיחידות... אבל מה קורה כשהם נפרדות? הסיפור מספר את סיפורן של לוסי ריילי ומתישהוא בסיפור גם קאי✨✨ הסיפור על המסע הארוך שהם עוברות רק כדי למצוא אחת את השניה. מקווה שתיהנו😄 ותסלחו לי אני גרועה ב...
