אני כבר אוהב -2-

פרק ~17~ משחק בי

‏"It's not funny anymore"

״אז אתם לא מדברים ?״ פלייר שאלה נוגסת בתפוח שלה מולי.
״נראה מתי תישבר״ מאט מלמל והרים גבה אל פלייר.
התמקדתי בסידור החלקים שלי שהיו פזורים על השולחן. ולא ממש עניתי.
״זה יקח לך שעות״ פלייר אמרה נועצת בי מבט.
״אולי תעזרו לי ?״ שאלתי נואש והבטתי אל שניהם.
״ממש״ מאט אמר וחזר אל הכיסא שלו במהירות.
פלייר צחקה, ״גם לנו יש עבודות שכחת ? למה בחרת משהו כל כך קשה, ואיך תסביר את כל זה ?״ התעניינה.
״אני צריך תעסוקה״ מלמלתי מניח בריסטול נוסף מעל הערמה שכבר סידרתי.

״בהצלחה״ חייכה אליי וקמה.
הבטתי בחלקים המונחים מולי.
כיווצתי את עיניי מנסה להתעלם ממחשבות על סת׳. אני צריך להתרכז בפרוייקט הזה.

״זה נראה מגניב״. פטרו נעמד לידי. ידיו מלאות כתמים צבעוניים. אפילו הבגדים שלו נראו כאילו ישליך אותם לזבל בקרוב.
״באמת, מה אתה רואה ?״ שאלתי מקווה שאני לא דפקתי לעצמי את הציון עם העבודה הזאת.
הוא רכן לצידי והביט בדפים הצבעוניים. ״זה נראה כמו שכבות, ערמות על גבי ערמות. בהתחלה יש בריסטול צהוב שמראה שהחיים טובים ומאושרים״ חייך. ״ואז מגיע השחור שמחסה כמעט את כולו״. אמר בוחן אותי.
חייכתי אליו חזרה.

״איך אתה מבין אותי כל כך טוב ?״ שאלתי.
הוא חייך והביט על השולחן שוב.
״האדום מנסה להאיר את המצב. אבל הסגול אוכל אותו בקלות. אחר כך הם פשוט במין מלחמה. ורוד, כתום, תכלת, לבן שהוא מראה סוג של וויתור מסויים״. שילב את ידיו ובחן את הצבעים.
הוא הרים את כתפיו ״ככה לפחות אני מפרש את כל זה.״ אמר.
חייכתי, ״אז עשיתי את שלי.״ אמרתי.

״אז, יש לך פיצול אישיות ? אולי בעיות עם ההורים ?״
הצביע עלי נזכר. ״אמרת שאמא שלך עשתה את... מה שעשתה״ אמר והחליף את המילים ברגע האחרון.
רק צחקתי, ״תודה פטרו״.
״על מה ?״ שאל משועשע.
״עזרת לי להבין בעצמי איך אני מעביר את הרגשות שלי דרך הצבעים״.

הוא חייך, ״אם יצא ככה אז בכיף״.
״מה אתה עשית ?״  שאלתי.
הוא הרים גבה. מצביע על השולחן שלו מאחור.
הרמתי גבה מבחין בזוג נעליים מונחות בשולחן שלו.
״ואו״ אמרתי וקמתי על רגליי.
חלפתי על פני מאט שצייר בריכוז והבחנתי בכמה עבודות מטורפות שחלק מהתלמידים עובדים עליהם.
״יקח לו שעות״ פטרו לחש לי שהבחנתי באחד התלמידים בונה מגדל מקיסמים צבעוניים.
חייכתי ונעצרתי מול השולחן שלו.

הנעליים שמונחות על השולחן מולי נראו שחוקות ומלאות ליכלוך. הוא התיז עלהם צבעים והפך אותם לצבעוניות.
״ממש נראה כמו נעלי צבעי אע ?״ שאל מחייך ובוחן את עבודתו.
״תסביר לי מה אני רואה״ שאלתי.
״אלה הנעליים האהובות עלי״. אמר.
צחקתי, ״אז החלטת להרוס אותם בגלל עבודה באומנות ?״

״כן זה המסר, אפשר להחליף דברים טובים בחדשים בלי בעיה״. אמר מביט בזוג נעליים מולו כאילו מסתכל על הדבר הכי מעניין בעולם.
כיווצתי את עיניי מנסה להבין אותו.
״מה זאת אומרת ?״ שאלתי.
״אני מתכוון לעזוב את הבית אחרי שאסיים ללמוד השנה. ואז אחליף הכל. את הדברים הרעים והטובים יחד״ חייך לעברי והסיט את שיערו מאחורי אוזנו.
״השיער שלך צבוע בצבע כחול״ אמרתי.
״אני יודע״ חייך אליי. ״מכיר את זה שאתה ממוקד ואז פשוט הורס בכל כך הרבה מסביב ?״ שאל מכווץ את עיניו אליי.