אני כבר אוהב -2-

פרק ~11~ נצנצים

‏"We are not miserable except through thought." 
~ Joseph Jober ~

היה רעש בחוץ. אבל עדיין ישבתי בחדר.
הנחתי את ידי על עורפי מרגיש רטיבות ומביט בכף ידי שמוכתמת בדם.
נאנחתי וקמתי על רגליים מתכוון לפתוח את הדלת.
אחזתי בידית תוהה האם להישאר כאן או פשוט לצאת.
סת׳ כאן , הוא זה שהכניס אותי לכאן.

הורדתי את ידי מהידית והתיישבתי על הכיסא מולי בוהה בדלת.
דקה ועוד דקה. לפי השעון אני כאן כבר חמש דקות.
קמתי בחוסר סבלנות פותח את הדלת ויוצא בחשש.
דרו ישב על הספה מניח שקית קרח על פניו.
אבא אוחז בארלי ומרתק אותו לרצפה וסת׳ מדבר עם השוטרים שאוזקים את אמא.
מצמצתי מסתובב לאותו חדר שהשארתי שם את קנדל.
״קנדל ?״ קראתי בשמה ורואה אותה יושבת על המיטה מנגבת את הדמעות מעינייה.

״בואי אבא כאן״ הושטתי את כף ידי אליה והיא אחזה בה.
שהגענו לסלון ארלי כבר היה אזוק והוציאו אותו ואת אמא מהדירה.
אמא צרחה, בכתה והשתוללה. היא הבינה שזה הסוף. היא לא תראה אותנו יותר.

השפלתי את ראשי ואבא חיבק את קנדל במהירות.
סת׳ חייך אליי ומשך אותי אל זרועותיו.
דמעות של אושר זלגו מעיניי.
״אני מצטער שלא חזרתי״ מלמלתי את צווארו.
הוא ליטף את ראשי ומנשק לשפתיי.
״קודם תדבר עם אביך״ הביט אל אבא וחיבק אותי.
הנהנתי אליו, ״אני כאן אוס״ סת׳ אמר מאחור מרגיע אותי.

הלכתי במהירות אל דרו.
״אתה בסדר ?״ שאלתי חושש.
״הרובה לא היה טעון״ חייך והוריד את שקית הקרח מפניו. ״אני בסדר״ חייך ״לך לאביך״.
נאנחתי ״אני מצטער על הכל דרו״.
״אני לא״ אמר.
יישרתי את מבטי אל אבי שישב מולי.
״אתה כועס עלי ?״ שאלתי.
״כן״ אמר ואני רואה כמה הוא מאופק.
״אני ראיתי את הסוף אוסטין, אתה מבין את זה ?״
״הייתי חייב ללכת איתה בגלל קנדל אבא.״

״אני יודע אבל בכל זאת אם משהו היה קורה לך.״ הוא הניח את ידו על פניו. ״אני הייתי ..״
״אני מצטער אבא.״ השפלתי את פניי.
״איך אסמוך עליך שוב ?״ שאל.
רק שתקתי.
״טיפלתי בזה, השוטרים איתרו את האזור שאמא שהתה בו. לא היית צריך לפעול על דעת עצמך אוסטין זה היה טיפשי וחסר אחריות.״ אמר.
״אני..״ לא יודע מה לומר לו.
״אם היית נפגע ? אם משהו היה קורה אוסטין?, אולי אתה שוכח אבל אתה עדיין נער.״  אמר והניח את ידו על פניי. ״תסתכל על עצמך אתה נראה עייף, זה ... אני לא רוצה שזה מה שתזכור ממנה..״

״אני באמת עייף״ מלמלתי חושב על דבריו.
״אנחנו נחזור הביתה מחר, אני עוד צריך ללכת לתחנה כאן.״ הסביר.
״אני אמור גם לבוא ?״ שאלתי עייף.
״לא איתך ועם קנדל ידברו במשטרה בבית כבר עידכנו אותם ואני חושב שגם עדיף ככה.״
הנהנתי ״אבא ,אמא היא ..״
״היא תיכנס לכלא, אני אעשה הכל כדי שזה יקרה״ אמר נחוש. ״היא לא תתקרב אלכם או תפגע בכם שוב אני מבטיח.״ אמר וקם.
״אתה הולך עכשיו ?״ שאלתי שקם.
״כן בטח אני אתעכב שם לכמה שעות״ הניח את ידו על גשר אפו בעייפות.