"למה זה קרה?"
צועקת אל תוך ליבי,
"למה זה נעשה?"
בוכה עד עמקי נשמתי,
"למה הוא שבר את ליבי?"
לא מפסיקה לשאול,
"למה זה עשה לו טוב לפגוע?"
יודעת שהשאלה לא תעזור.
פתאום,
קול בליבי אומר:
"את נפגעת, לרגשותייך אין משמעות יותר, הוא פתח אותן בדרך אל ליבך, הוא שבר אותן כשניסה להיכנס לתוכך, הוא הרס אותן והרגשות? הן רק יהרסו אותך יותר".
"אז מה אני אעשה?" שואלת כבר חסרת אונים.
"רק תבני לך חומות וליבך יישמר בתוכך, אל תדאגי, אף אחד אותן לא יוכל לנפץ".
ואת מקשיבה וכך עושה..
אך עד שהחומות ייבנו?
את הכאב לא יהיה ניתן לפספס...
