אני רוצה לרוץ,
אני רוצה לברוח.
בא לי החוצה,
כבר אין לי כוח.
ידעתי שאתה פה,
ידעת שאותך אני צריכה,
אך במקום לדבר ולהבין,
גרמת לי לברוח ולהתרחק.
ואז,
חיכית לאפשרות,
לאפשרות מצויינת,
שיהיה פיצוץ גדול בינינו,
וקיבלת אותה,
אותה לך נתתי.
ועכשיו?
אני אפילו לא מתחרטת,
זה גרם לי להבין יותר:
כך עליך אני אתגבר,
ואתרחק ממך יותר,
שיכאב לך בדיוק כמו שלי קרה פעם.
רק יש לי שאלה-
אולי אפילו כמה...
אתה עדיין תזכור אותי?
אליי אתה תתגעגע?
