מחברת סיפורים קצרים

דנה

דנה זה קרה ביום חמישי בערב,

היא ישבה שם, בתוך המעגל.

בוחנת את הנוכחים במבט חסר עניין. קוראים לה דנה.

גליתי שדנה, דנה סורגת.

ובכך נמנעת ממבוכה ברגעים של שקט.

בכל פעם, כאשר מבטים פוגשים בה היא מסתגרת.

דנה סורגת גם בקיץ וגם בחורף.

 היא לא חוגגת ימי הולדת, ואת תאריך הלידה לתת היא מסרבת.

ימי הולדת מלאים בציפיות היא אומרת, וזה אף פעם לא מספיק. 

ודנה, דנה חוותה מספיק אכזבות בחיים. 

דנה יושבת במעגל, מביטה בי אך באותה העת גם לא.

לדנה לא אכפת, אם אני בן או בת, היא מדברת בלשון מעורבת,

 כך היא אומרת, הרי כולנו בני אדם אז למי אכפת.

כשרגשות מרחפים, דנה מאבדת עניין, דנה פוחדת.

תלתליה נופלים לפתע והינה שוב היא מסתגרת.

דנה משפילה את מבטה ושוב סורגת.

דנה מדברת מעט אך אומרת הרבה.

אבל אני לא חושבת שמספיק.

דנה.

אילו רק הצמר יכול היה להשמיע קול,

האם היה זועק, שדנה לא בסדר?

או שפשוט, לא אכפת לה.

ולהיעלם, זה לא כל כך נורא.

ואולי, כשנהיה קשה מדי, דנה סורגת לה עולם,

 עולם נטול אכזבות ואכפתיות מזויפת.

פשוט עולם. 

העולם של דנה.