מחברת סיפורים קצרים

העיפרון והדף

אני נושפת בעצבנות ונועצת מבט במחברת הריקה. 

חוד העיפרון שבידי מתקרב לדף, כמעט מתחיל במלאכתו אך נעצר.

דמעה בודדה מעיני נופלת ומכתימה את הנייר הריק.

תת המודע מצקצק במוחי וממשיך לחזור על אותו המשפט. "את לא יכולה להתחבא לנצח" המילים האסקפיסטיות על הדף לא יחלצו אותי הפעם.

ראשי נחבט בעצבנות ומקמט מעט את הדף. מוחי מעביר לנגד עיני את כל פחדי, מציג בפניי את כל חסרונותיי וממשיך לחזור על המשפט.

המשפט שאט אט יוצר יותר ויותר סדקים בלב החרסינה השביר שלי .

קולות יללה נשמעים ברקע ועיני הנפוחות נעצמות.

הכל הופך שחור.

צעדים נשמעים ברקע ופחד חודר אל לבי.

להפתעתי, ניצוצות עדינים נפלטים מתוך החושך ומאירים את כולו.

את החושך האפל מחליף אור מסנוור.

אני מתיישבת על הקרקע ועוצמת את עיניי. 

 שקט. 

כל הלחץ בחזי משתחרר, עושה את דרכו החוצה.

 אני משחררת נשימה שלא ידעתי שהחזקתי ולבי מתנקה מכל הכאב והפחד שהרגשתי קודם. 

ראשי התרוקן ואיתו אוויר שלא ידעתי שהחזקתי.

אני פוקחת את עיני ומרימה את ראשי באיטיות.

עיני פוגשות בדף המקומט שהוכתם לכל אורכו ורוחבו במילים מדיו.

אני מביטה בדף עמוס האותיות ומחייכת חיוך מותש.

המחברת נסגרת וחוזרת למגירה . עד הפעם הבאה.