באמצע היער, במהלך המלחמה, נשמעו אנקות מאמץ קטנות.
היער האסור היה אסור מסיבה מסוימת, היו בו המון יצורים וצמחים מסוכנים.
לא הייתם רוצים להיתקל בחיה שתוקפת אתכם בגלל ריח הבגדים שלכם, או בצמח שלוכד אתכם רק כי הוא נשלט בקסם אפל לתקוף את כל מי שבא מזהה עם הכוחות ה'טובים'.
לרוע מזלה, זה בדיוק מה שקרה למינרווה מקגונגל...
היא הביסה כמה אוכלי מוות, ורדפה אחרי אחד מהם אל תוך היער האסור, היא חשבה שהצליחה לחסל אותו, כשלא ראתה אותו עוד, בדיוק אז, קללה מחודדת חלפה ממש על מותנה, "איי!" היא צייצה,
היא חיפשה במבטה אחר אוכל המוות שהייתה בטוחה שנפטרה ממנו, אך הוא כנראה נמלט.
מינרווה החזיקה את ידה אל הפצע במותנה, כשהסירה אותה היא מצאה שהיא מלאה דם.
בדיוק כשחשבה מה לעשות, משהו משך אותה מבטנה לאחור.
היא הוצמדה אל צמח נוקשה, קנוקנת ירוקה נוספת, נמתחה סביב ידיה, והצמיד אותן לאחור.
"היי!" היא קראה, הצמח לקח את שרביטה, והוא ננעץ באדמה.
מינרווה ניסתה להיאבק, אך נדמה היה שכל תנועה שלה מחלישה אותה יותר, גורמת לצמח להדק עוד ענפים סביבה.
"הצילו!" היא קראה, היא ידעה שאף אחד לא ישמע, כולם עסוקים בקרב.
הצמח הידק עוד זרוע שלו סביב חזה.
היא הרגישה שהיא מתעייפת, הצמח גרם לזה, היא הייתה בטוחה, הפצע שלה הפסיק לדמם.
הצמח עצר את הזרימה.
אז ככה מתים? איזה מין מוות...על ידי צמח לוכד.
למינרווה לא היה כוח לחשוב, או להותיר את עיניה פקוחות, כשלפתע היא שמעה רחש של עלים, וראתה בטשטוש קל, דמות גבוהה מהלכת בין העצים, הדמות התקרבה, ומינרווה החלה לזהות את השיער והזקן הכסופים הארוכים של בעלה.
היא לא האמינה שיכול לבוא בן אדם יותר נכון לכאן.
"אלבוס..." היא קראה ולא הצליחה להרים את קולה לכדי צעקה.
אלבוס דמבלדור נגלה מבין העצים, פניו מבוהלים, "מינרווה!"
הוא ניגש על הצמח וניסה תחילה לנתק את זרועותיו ממנה בידיים, אך הדבר גרם לצמח להדק את אחיזתו אליה עוד יותר.
"אלבוס זה לא עובד! ניסיתי, זה רק גורם לו יותר- אאו!"
הצמח שלח ענף דק שנכרך סביב צווארה באיטיות.
אלבוס התרחק מעט, הצביע בשרביטו אל ענפי הצמח הרבים שהיו כרוכים סביב מינרווה, ובסילון אור, ענפים רפו ממנה.
מינרווה נפלה מחוסרת כוחות היישר אל זרועותיו של בעלה.
אלבוס התיישב על הקרקע, ומינרווה על ברכיו, היא בקושי פקחה את עיניה, ונראה כאילו היה מאמץ גדול בשבילה להמשיך להביט בעיניו של בעלה.
"אוי מינרווה, אני כל כך מצטער, לא הגעתי בזמן ו...את תהיי בסדר, לא לדאוג,"
עיניה היפות והירוקות של אשתו הביטו עליו ברכות, אלבוס ליטף את פניה כשהיא נאנקה בכאב.
"מה זה מינרווה?"
"נפגעתי מקללה," היא אמרה, והניחה יד על מותנה שהחל לדמם שוב.
דם כיסה את כל כף ידה, וטיפטף מעט על העלים היבשים באדמה עליה הייתה שרועה.
אלבוס הניח את ידו הגדולה על הפצע ומילמל מילות לחש.
"זה אמור לעבוד לזמן הקרוב, אני קראתי לעזרה, הם יבואו, את תהיי בסדר, יקירה." אמר אלבוס.
אך למעשה הוא פחד פחד שלא חש מעולם, כי בחיים לא ראה את אשתו חיוורת וחלשה כל כך.
"אני אוהבת אותך, אלבוס," לחשה מינרווה, ודמעה חצתה את פניה,
אלבוס לא האמין שמינרווה חושבת שזה הסוף, דמעות ירדו מעיניו ונטמנו בזקנו הארוך, בעוד הוא מחזיק את ידה בשלו.
"מינרווה, אני לא מוכן לאבד אותך, אהובה שלי, הם כבר יגיעו, העזרה..."
"זה לא משנה אלבוס, פשוט תן לי קצת..." מינרווה עצמה את עיניה, היא הייתה כל כך עייפה.
"לא, מינרווה יקירה, אני נאלץ להתעקש איתך על זה, הישארי איתי!"
"הלוואי שיכולתי, אלבוס-"
"את יכולה, יש בך את הכוחות. בבקשה מינרווה...הביטי עליי..." הוא נישק את מינרווה על שפתיה והיא הגיבה לו חלושות.
היא הביטה בו כפי שביקש, גם כאשר עפעפיה רצו להיעצם.
"הכל יהיה בסדר, אנחנו נעבור את המצב הזה, האהבה שלנו יותר חזקה מינרווה, ואת יודעת את זה..."
אלבוס ליטף את שיערה.
מינרווה עצמה את עיניה, גופה רפה בזרועותיו כשהוא שמע את נשימתה האחרונה בהחלט נמלטת מבין שפתיה.
אלבוס פער את עיניו אל תוך החשכה של הלילה.
שוב זה קורה לו, שוב סיוט.
הוא התיישב אל גב המיטה, וגרונו מתכווץ כששיחזר את שראה בראשו.
הוא התנשף כאילו סיים מרתון, פחד כל כך, למה הסיוטים על אשתו רודפים אחריו? עבר חודש מאז שזה קרה.
הוא עצם את עיניו והרגיש יד קטנה ונעימה בתוך כף ידו.
הוא החזיקה אותה כאילו מנסה להרגיש אם היא אמיתית.
הוא פקח את עיניו והביט הצידה.
מינרווה אשתו, אמיתית לגמרי הביטה עליו בדאגה.
הוא שתק, והיא שתקה.
העיניים שלו סיפרו לה הכל.
הוא הניח את ראשו על כתפה, היא ליטפה את שיערו.
"אלבוס?"
הוא שמח לשמוע את קולה בבירור, אמיתי ולא חלש כמו בחלום.
"כן מינרווה, אהובה שלי?"
"אני בסדר, אני כאן איתך, ואני לא הולכת לשום מקום. אוקיי?"
אלבוס הביט בעיניה של אשתו, ושמח לראות בהן את הנחישות שכל כך אהב.
"אני יודע, מינרווה,"
________________________
היי הנה עוד וואנשוט שפירסמתי בלי לחשוב!^
סיימתי אותו ממש עכשיו, ולא רציתי להתלבט יותר מדי אז העלתי.
מנסה לחשוב, מה יכול להיות הסיוט הכי גדול בשביל אלבוס? בהתחשבות בשיפ הזה
מה דעתכם עליו?
אע תחביאו אותי.
הערה- אתם חושבים שזה רע שאני כותבת יותר מדי על מינרווה?
סורי באמת שאין דמות שאני מתעניינת בה כל כך...ולא יוצא לי כתיבות על אנשים אחריםם
