אחיו של חסר האף *מוקפא*

1. גילוי

נ.מ. הארי

הלכתי למשרדו של דמבלדור וכל הדרך תהיתי למה הוא ביקש ממני להגיע. לבסוף כשהגעתי מלמלתי "שוקולד טופי צבעוני" והמפלץ קפץ הצידה."ביקשת לראות אותי, פרופסור דמבלדור?" שאלתי.
"כן הארי, שב בבקשה" דמבלדור הצביע על הכיסא מולו והתיישבתי באי נוחות.
"קרה משהו מיוחד?" שאלתי.
"האמת היא שכן הארי, לפני כמה ימים גיליתי מידע מטריד מאוד על וולדמורט" דמבלדור אמר והזדקפתי.
"גילית שהיו לו אח ושני ילדים" דמבלדור הפיל את הפצצה.
מה? אח? שני ילדים?
"אז אסביר לך כי המחשבות בראש שלך בטח מתפוצצות. האמת היא שאף אחד לא באמת ידע, אבל לוולדמורט היה אח. לפני שהוא התקיף אותך וכל זה, הוא מצא מישהי. הוא הוליד איתה שני ילדים, אבל שניהם היו סקיבים, אז הוא זרק אותם. אבל כדי לוודא שאף אחד לא יידע, הוא זרק אותם בעבר. או שעליי לומר אותן. אחת מהן הגיע אל בני הזוג ג'קסון, והם קרא לה סאלי. השנייה הגיעה הרבה יותר לעבר, ואימצה לעצמה את שם המשפחה לבסק. אני לא בטוח מה השם הפרטי שלה, אבל יש לה ילדה. גם לסאלי יש ילד, והיא בהיריון כרגע. בנוסף, גם אחיו של וולדמורט התחתן, הוא הפך למאוד עשיר ואימץ את שם המשפחה מקלין. גם לו יש בת, ואני מתכנן להזמין את שלושתם להוגוורטס" דמבלדור סיים.
"מה? שני הנכדים של וולדמורט? ובת הדודה של וולדמורט?" שאלתי בהלם.
"כן, אולי תרצה לבוא איתי?" דמבלדור שאל.
"כן" מלמלתי.
"אז מחר, בשעה שלוש אחר הצהריים. תבוא לכאן. כמובן, אחריי שתאכל ארוחת צהריים" דמבלדור חייך וקמתי בהלם מוחלט.

                                                                         -אחרי ארוחת הצהריים-                
"אני צריך ללכת לדמבלדור" מלמלתי לעבר רון, לקחתי את גלימת ההיעלמות ליתר בטחון ורצתי אל משרדו של פרופסור דמבלדור. כשהגעתי לשם דמבלדור כבר היה למטה וחיכה לי.
"הארי, אני מניח שעוד לא התנסית בהתעתקות?" פרופסור דמבלדור שאל (נ.ב. הסיפור קורה בספר החמישי)
"כן" מלמלתי
"אם כך, תאחוז בידי, זה יהיה מעט לא נעים" דמבלדור אמר, תפסתי בידו ואז לפתע הרגשתי כאילו דוחסים אותי דרך צינור גומי צר, ואז כשפקחתי את עיניי אנחנו היינו בעיר גדול מול בית. 
"קדימה הארי" דמבלדור חייך. הוא הוביל אותי אל הבניין ועלה במדרגות עד שהגיע למול דלת, ואז הוא צלצל בפעמון. אחרי כמה שניות הדלת נפתחה ואישה הציצה החוצה.
"כן?" היא שאלה בחשדנות.
"שני הוא דמבלדור, וזה הארי. את בטח סאלי ג'קסון" אם ככה זאת הבת של וולדמורט.
"כן?" היא שאלה בעוד יותר חשדנות "ואם זאת אני?"
"אני והארי נשמח לדבר עם בנך, פרסי." דמבלדור אמר.
"למה?" פניה של סאלי האפילו והחשד כמו זרם ממנה בגלים.
"אנחנו מעדיפים לדבר איתו בפרטיות".
"אני אצור איתו קשר, זה ייקח לו כנראה כמה דקות, והוא לא יבוא לבד, הוא יבוא עם החברים שלו. הם כרגע בבילוי" סאלי הלכה אחורה ושמעתי כמה מילים חפוזות.
"תיכנסו" סאלי חזרה ופתחה את הדלת, אם כי היא עדיין נראתה מעט חשדנית. "הם יגיעו עוד חמש דקות"
נכנסתי והתיישבתי בזהירות על ספה ליד דמבלדור, וסאלי התיישבה מולנו. אחרי כמה דקות של המתנה בעצבים דרוכים הדלת החלה להיפתח ושמעתי קול קורא "אמא, הגעתי הביתה" הסתכלתי על הדלת כשחבורה של עשרה בני נוער נכנסה דרך הדלת.
"מי אלה?" אחד מהם שאל בחשד. היה לו שיער שחור פרוע, עיניים ירוקות כמו הים והוא היה לבוש בחולצה כתומה עם כיתוב דהוי, מכנסי ג'ינס בלויים והייתה לו שרשרת משונה עם חרוזים שנראו כמו משהו שילד בן חצי שנה היה מכין בגן.
"אני דמבלדור, וזה הארי. אנו מעוניינים לדבר עם פרסי ג'קסון. בפרטיות." דמבלדור הבהיר.
"אין מצב, או שאתה מדבר עם כולנו או שאתה מדבר עם האוויר מול הבית" נערה ענתה בחוצפה. היה לה שיער בלונדיני, עיניים אפורות כמו ענני שיערה שנראה שמחשבות מליוני דברים בבת אחת, הייתה לה חולצה זהה לחולצתו של הנער, ג'ינס חדש ושרשרת דומה לזו של הנער, רק שבשרשרת הזו היו הרבה יותר חרוזים.
"נכון" אמרה נערה עם שיער חום גזור משונה שהיה אסוף בצמה, עור מעט כהה, עיניים שנראה ששינו צבעים בכל רגע, חולצה כתומה גם, מכנסי טיץ שחורים ושרשרת שהיה עליה רק חרוז אחד.
"ובכן, בסדר, אדבר עם כולכם" דמבלדור אמר וכל העשרה התיישבו על הכורסא מולנו, כשהנער עם השיער השחור והנערה הבלונדינית באמצע.
"אתה, פרסי ג'קסון, הוא נכד של אדם בשם וולדמורט. הוא היה אדם מרושע. סליחה, קוסם מרושע. אתה מבין, מתחת לפני השטח, במקום מוסתר, חיו הקוסמים והמכשפות. אני מזמין אותך לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות שבו תוכל ללמוד כיצד לשלוט ביכולותיך כקוסם ובו תהיה מוגן" דמבלדור סיים, וכל הנערים מולנו נראו אדישים.
"אז אתה אומר שפרסי ילך לבדו לבית ספר משונה" הנערה הבלונדינית הבהירה.
"כן" דמבלדור נראה שמח שזה עומד להסתיים.
"אין סיכוי" הנערה אמרה..
"מה? אבל למה? בהוגוורטס הוא יהיה מוגן!" אמרתי.
"רק עם כולנו נבוא איתו" הנערה אמרה.
"בסדר" דמבלדור נאנח "עכשיו אני אלך להביא את העלמה לבסק והעלמה מקלין" 
"מה השמות הפרטיים שלהן? אולי אנחנו מכירים אותן" הנערה עם השיער החום שאלה בחיוך.
"פייפר מקלין והייזל לבסק" דמבלדור אמר, ואז הנערה עם השיער החום התחילה לצחקק, ואז הנער הבלונדיני עם משקפי הזהב שישב לידה.
"מה מצחיק?" שאלתי בעצבנות.
"אני פייפר מקלין, והיא הייזל לבסק" הנערה עם השיער החום צחקקה והצביעה על נערה עם שיער ועור כהים, עיניים זהובות, חולצה סגולה עם סמל משונה ומכנס טייץ שחור.
"אוה, אם ככה, נביא אתכם לקנות ציוד בעוד שבוע. אנחנו נגיע לכאן" דמבלדור אמר וקם. הוא יצא מהדירה ועקבתי אחריו, ואז התעתקנו להוגוורטס, כשראשי מלא במחשבות.