אחיו של חסר האף *מוקפא*

3. סמטת דיאגון

נ.מ. פרסי

"הם הלכו" אמרתי, ובדיוק בלאקג'ק הגיע. גם אריון וסופה הגיעו. העליתי את אנבת' על בלאקג'ק, כמו שג'ייסון העלה את פייפר והייזל העלתה את פרנק. 
"אוקיי, אני לא אעשה מסע צללים ישר אל התחנה, אלא אל סמטה קרובה" ניקו אמר והסתלק משם במסע צללים.
"קדימה אריון!" הייזל צעקה ונעלמה משם יחד עם אריון ופרנק. כל מה שנותר מהם היה כמה ענני אבק.
"קדימה סער!" סוסו של ג'ייסון הסתלק משם.
"קדימה בלאג'ק!" צעקתי בחיוך וגם אני ואנבת' הסתלקנו משם.
אחרי כמה דקות הגענו אל סמטה צרה ונטושה שפרנק, הייזל וניקו כבר עמדו בה. סער בדיוק נחת. 
"קדימה בלא'ג'ק" אמרתי ונחתנו.
"אני רואה אותם" הייזל אמרה והצביעה על היציאה מתחנת הרכבת, שבה עמדו ריינה, ליאו וקליפסו. כמובן, גם ארבעת האחרים, דמבלדור, הארי, רון והרמיוני היו שם.
"קדימה חברים" פייפר אמרה ויצאנו מהסמטה. ליאו חייך ונופף אלינו, וריינה נראתה כאילו היא עומדת להקיא.
"היי חברה" ליאו אמר.
"מה- איך- איך הגעתם לכאן מהר כל כך?!" הארי נראה נדהם.
"סוד" פייפר וג'ייסון עשו כיף.
"זה לא משנה. בואו, נלך לסמטת דיאגון" דמבלדור התחיל להוביל אותנו ברחובות, אל תוך הפונדק, דרך הקיר, אל סמטת דיאגון.
"קודם כל נלך למשוך לכם כסף מבנק הקוסמים, גרינטוס" דמבלדור הוביל אותנו. אחרי כמה דקות הגענו אל מבנה לבך עצום. אבל מה שהפתיע אותי יותר מכל היה האיש שישב על מדרגות הכניסה של הבניין, מוקף באלים. 
"אבא!" צעקתי.
"פרסי, בני היקר" אבי, פוסידון, חייך. גם אתנה, הפייסטוס, האדס (או שזה היה פלוטו?), אפרודיטה, זאוס (יאיי....), מארס (לא היה קשה להבין שזה הרומי. אם זה היה ארס הוא כבר מזמן היה מתחיל לצרוח עלי) ואלה שכנראה הייתה בלונה, אמא של ריינה.
"וואו, מה אתם עושים כאן?" ג'ייסון אמר בחיוך קפוא.
"באנו לעזור לכם למשוך כסף מגרינטוס, כי אחרי הכל, יש לנו המון כסף של קוסמים" אתנה אמרה בזעף.
"מי אתם?" הארי שאל בכעס.
"אלה ההורים שלנו" אמרתי בקור. אין לי מושג למה הוא עצבני ומרושע כל כך. כאילו, לא, הוא לא מרושע, אבל ממש לא נחמד. גם רון הזה. הדמבלדור וההרמיוני האלה לעומת זאת.....
"כן" אנבת' אמרה במבט אסתרטגי מחושב, כאילו היא מנסה לחשב כמה זמן ייקח להביס את הארבעה בקרב.
"בכל אופן, בואו אחרינו" אבי קם מהמדרגות והוביל אותנו (יחד עם כל שבעת האלים האחרים) אל תוך המבנה. הוא נעמד מול דוכן שמולו עמד יצור מוזר.
"אוה, לורד פוסידון, במה זכיתי לכבוד?" היצור שאל בחיוך.
"אנחנו צריכים למשוך כסף בשביל ילדינו" אבי אמר.
"כמובן" היצור יצא מהדוכן ופתח דלת ענק בקצה החדר. מאחורי הדלת, על מסילת ברזל עצומה, עמדה סירת ענק. הוא עלה על הסירה וסימן גם לנו לעלות.
"חשבתי שיש בגרינטוס רק עגלות מכרה" הארי מלמל והתכוון לעלות על הסירה.
"העלייה מותרת רק לבעלי דם אלוהי" היצור אמר ושרק. הסירה החלה להתגלגל במנהרות מפותלות עד שהגיעה למערת ענק. היו שם שלוש- עשרה כספות ענק, כל אחת מעוטרת באיורים אחרים, והיו שם גם חמישה דרקונים לידיים. היצור שלף כלי מקרקש ושיקשק אותו. חמשת הדרקונים הלידיים הלכו הצידה. כל אחד מהאלים הניח את ידו על כספת והיא נפתחה. היו שם הרים של כל מיני מטבעות. כל אל שלף שק (במקרה של האדס\ פלוטו שני שקים) ונתן אותו לילד שלו. אחר כך חזרנו לסירה ועלינו שוב למעלה.
"עכשיו נלך לקנות לכם חפצים!" דמבלדור אמר ויצאנו מהבנק העצום.