Fell for the devil - Drarry

XIV

המילים שהארי אמר לו באותו היום ממשיכות להדהד בראשו של דראקו. ״אין דרך חזרה״, מה זה אומר בכלל? בהתחלה המשמעות נראתה לו ברורה, אך ככל שחשב על זה הוא מצא משמעויות ופירושים אחרים.
והנה הוא עכשיו, מעביר שיעור שיקויים וחוזר על המילים האלה.
״אם כי פרופסור סלוגהורן לא נמצא כרגע״ מבטו מופנה אל הארי, הארי מחייך אליו חיוך מבשר רעות. ״זה לא אומר שאתם יכולים להתרשל בעבודתכם. ברגע שתתרשלו, אין דרך חזרה.״ כעת, הארי הוא זה שמסתכל על דראקו, חיוכו נמחק, עיניו רטובות. דראקו רואה זאת מזווית עינו, אך כשהוא מסובב את מבטו, ראשו של הארי מורכן.
יכול להיות שהוא דמיין?
הרגע חלף, ואיתו גם התקווה.

דראקו נחת בכורסתו בייאוש. בשלב זה, הוא הפסיק לחשוב על הכורסא כשל סלוגהורן. הוא נעדר יותר מדי זמן בשביל שהכורסא תישאר שלו.
המחשבה גרמה לדראקו לחשוב על עיסוקיו של הפרופסור. איפה הוא לעזאזל? הוא נעדר יותר מדי זמן. יכול להיות שקרה לו משהו?
״היי, דראקו.״ הארי עומד על סף הדלת, מחייך באופן שובה לב. דראקו שקע בזכרונות על התקופה שלפני. לפני שהארי חילץ אותו, לפני שהוא שם לב אליו, לפני שדראקו התאהב בשטן.
״הארי״ חיוכו של דראקו היה טבעי, אינסטנקטיבי, לצערו. הוא באמת ייחל לפחד מהארי, לפחות ככה הוא היה מתרחק. אבל הוא לא יכול. הארי צריך אותו.
״אני יכול לשבת?״ דראקו הרים גבה. ממתי הארי מתנהג בנימוס? ואז הוא נזכר: זה לא הארי האמיתי, זה הישות בחדר שמדברת ממנו.
דראקו החווה בידו על השולחן. ״תשב״
הארי נראה לחוץ לפתע. ״אנחנו יכולים לדבר? זה ממש חשוב.״
״אנחנו כבר מדברים, לא?״ דראקו הבין. החדר מנסה להפעיל עליו מניפולציות.
״אני מניח שכן.״ הארי נטש את ההבעה הלחוצה, כאילו קרא את מחשבותיו של דראקו. זה הדאיג אותו. מה אם הישות בחדר באמת יכולה לקרוא את המחשבות שלו?
״אתה אוהב אותי, נכון?״ הארי קטע את מחשבותיו.
״מה פתאום?״ הוא פלט. ״כלומר כן, אבל למה זה חשוב?״ אתה חייב להפסיק לפעול עם המוח, חשב. הוא עוד יבין הכל.
״האם תחיה למעני?״
״מה זאת השאלה הזאת?״ המילים כאילו נורו מפיו של דראקו; והוא קילל את עצמו על כך שהוא לא יודע לסתום ברגעים חשובים.
״פשוט תענה לי.״ הארי אמר, קולו הופך מאיים מבלי משים.
״כן.״
״האם תמות למעני?״
״כן.״
״האם...תהרוג למעני?״
״מה?״ זה לא הארי, הזכיר לעצמו.
״תענה לי.״
״אתה בעצם אומר ׳תענה לי׳ אבל התשובה היחידה שאתה מצפה לה היא כן, נכון? אני לא טיפש, הארי. לא עד כדי כך. אתה יודע מה? הטעות היחידה הטיפשית שעשיתי הייתה להיכנס לחדר מלכתחילה! תראה מה נהיה ממך, אתה מפלצת, הארי.״ קולו נשבר. הוא התמוטט על לא אחר מאשר הרוצח של אהובו, הארי עצמו.
״מה?״ הקול היה מוכר יותר כעת, שבור. ״אני לא מפלצת, דראקו. זה מה שאתה חושב עליי? אתה באמת חושב שהייתי מבקש את זה אם זה לא היה חשוב? תסתכל לי בעיניים. אנחנו יכולים לחיות לנצח, דראקו. והכל הודות לחיי אדם אחד.״
דראקו הרים את ראשו, וברגע שהרים את עיניו הוא הבין שהחדר משחק בו.
״אני...בסדר. אני אעשה את זה. רק...תיתן לי קצת זמן. אבל...אני יכול לשאול משהו לפני?״
הארי הינהן.
״איפה ג׳יני ולונה?״
״הרגתי אותן.״
גופו קפא, דמעות הציפו את עיניו וליבו כמו אגמים של כאב, אך כל מה שהוא הצליח להוציא מפיו היה: ״אני מבין״.
הארי נישק את קודקוד ראשו, דראקו ניסה למנוע צמרמורת. ״תודה.״

אחרי שהארי הלך, דראקו שקע במחשבותיו, עדיין יושב על כורסתו. האם גם סלוגהורן נהג כך? האם ישנה דרך להחזיר את הארי שהוא מכיר? ושוב: מה ״אין דרך חזרה״ אומר?
הוא היה צריך תשובות, אך הוא גם היה עייף. בלי ששם לב, עפעפיו נעצמו והוא שקע לתוך עולם מסויט ובו הוא הורג את ג׳יני ולונה.
כשהתעורר, זה הכה בו: זה באשמתו.

שבוע, שבועיים, שלוש...העניינים עם הארי היו רגילים, אם אפשר לקרוא לבילוי עם החבר שלך שנכנס בו מעין דיבוק רגיל. דראקו היה לחוץ מהבקשה של הארי, והוא נזקק לשחרור. הוא הפך מכור, תלוי בסקס שלו עם הארי. באופן מוזר, זה הרגיש אפילו יותר טוב. האם הלחץ שלו היה הגורם לכך?
הארי, מצידו, כמעט ולא הזכיר את הנושא, אלא חיכה עד שדראקו יהיה מוכן. דראקו התחיל לחשוב שהיצור בחדר באמת מטומטם אם הוא לא הבין שדראקו ממש לא מתכוון לבצע רצח, עד שהארי פנה אליו אתמול.
״לא״ קולו היה נחרץ.
״אמרת שתעשה את זה.״ הארי אפילו לא טרח להסתיר את הפתעתו.
״אתה לא נראה מופתע״ דראקו שם לב. ״לא חשבת שאני באמת אעשה את זה.״
״ברור שלא. אבל מה שאני לא מבין זה: למה? אתה לא רוצה להיות עם הארי?״
״אתה אפילו לא מנסה להכחיש, מדהים כמה שאתה בטוח בעצמך.״ דראקו אמר בפליאה מעורבת בלעג.
הארי חייך. ״הוא אמר לך שהוא אוהב אותך. נכון? הוא חתיכת שקרן.״
״תסתו-״ קולו נקטע. לפני שהוא הבין מה קורה הוא כבר שכב על הרצפה, מתבוסס בדם של עצמו. ראייתו היטשטשה.
״דראקו״ הארי רץ אליו. קולו היה בהול, מבועת. ״מה הוא עשה? שיט, שיט, שיט. הוא הבטיח לי. שיט, הייתי צריך ללמוד ריפוי פציעות כשהייתה לי הזדמנות.״
דמעה שלא הייתה שלו זלגה על לחיו. ״אני הולך לקרוא לעזרה. בסדר? תישאר כאן.״
דראקו הינהן בתגובה.
עיניו התחילו להיעצם מעצמן, ובעודו צולל אל תת הכרה מבורכת הוא הרגיש את גופו נגרר משם, היישר אל המקום שבו בילה את ילדותו.

•__•

עוד פרק אחד נגמר הפאנפיק!!! אני באמת לא יודע אם להיות מבואס או שמח.

כןכן, אני יודע. לא העליתי שנים. התירוץ שלי זה כיתה י״א.
אבל מספיק לדבר עליי, איך אתם.ן מתפקדים? איך עבר לכם.ן היום? אני באמת אשמח לשמוע כי עכשיו יש לי פאקינג זמן.
למקרה שתשאלו: נחמד לי וטוב לי כי עוד מעט יוצאים לחופש פסח. מצד שני אתמול היה לי התקף חרדה בגלל אחת החברות שלי. זה לא שהיא עשתה משהו רע, אני פשוט חרדתי.
מה עוד? אני משפץ את החדר למרות שהוא יפה גם כמו שהוא ((:

יום מנצנץ לכם.ן ✨🪐🖤