סיפורה של אנבת׳

פרק 3

אנבת׳ שירבטה בקדחנות דברים בפנקס שלה.

רשימות של דברים שהיא צריכה לקחת, היא מחקה, הוסיפה, בעוד מוחה מסתחרר.

היא הייתה מאושרת. חיוך גדול היה על הפנים שלה ככל שהיא חשבה על התוכנית יותר ויותר.

היא תעזוב. היא תחייה בחוץ. בלי בובי ומתיו. בלי אמה החורגת. בלי ההרגשה שתמיד שונאים אותה.

וגם... בלי אבא שלה.

אנבת׳ לא ידעה בדיוק מה היא הרגישה כלפי אבא שלה.

הוא די התעלם ממנה כל הזמן, וזה אומר שהוא לפחות לא התעלל בה.

אבל הוא בהחלט נתן מקום לאשתו להתעלל בה.

והיא שנאה אותו על זה.

אבל... בכל זאת זה לא היה ברור בשבילה.

כשהמחשבות על השנאה התחילו להסתחרר, גם האשמות כלפי אבא שלה עלו במוחה.

הוא היה יכול לא להתחתן. הוא היה יכול להסתפק באנבת׳ ולדאוג לה. הוא היה יכול להיות מאושר איתה.

אבל, נניח שהוא כן רצה להתחתן, למה הוא היה חייב להתחתן איתה? עם האישה הנוראית הזאת.

הוא היה יכול להציב לה גבולות. הוא היה יכול להגיד לה שלא תאיים על הילדה שלו. הוא היה יכול להגיד לה לכבד אותה.

אבל לא.

הוא התעלם.

הוא ישב בשקט, בלי להתערב.

הוא נתן לה להיות מסכנה.

והיא כעסה עליו בגלל זה.

כרגע, כל מה שהיא רצתה היה רק להתרחק ממנו. לא להיות זקוקה לו. להראות לו שכמו שהוא לא צריך אותה, היא לא צריכה אותו. היא רצתה להבהיר לו שהוא עשה את הבחירה שלו, והוא לא בחר בה. והיא לא תישאר שם כשהיא אופציה שנייה. כשהיא פחות רצויה מהאישה הזאת.

אנבת׳ המשיכה לשרבט תוכניות במחברת שלה.

היא עשתה רשימה של כל הדברים הבסיסים שהיא תצטרך - ציוד לשינה - שק שינה, ואם יש מקום כדאי גם להביא שמיכה, למקרה שיהיה קר. היא תצטרך כמובן אוכל ומים, ונשק להתגונן מפני מפלצות. וגם כסף ותרופות.

אוכל ומים היו הכי קלים. אנבת׳ ירדה למטבח בשקט, בלי שאחד מהאחים החורגים שלה יראה ויתחיל לשאול שאלות.

היא ידעה שלקחת דברים מהמקרר לא יהיה חכם במיוחד, כי הם צריכים קירור, אז היא הלכה ישר למקום שבו הוריה שמרו אוכל יבש.

היה שם ערמות על גבי ערמות של חטיפים, קצת קופסאות שימורים וקופסה גדולה של דגני בוקר.

אנבת׳ אספה דברים אקראיים משם בשקית וחזרה לחדר שלה.

היא הניחה את האוכל על המיטה המלוכלכת והסתכלה סביבה.

היה לה חדר קטן, מאוד קטן. כל מה שהיה בו זה מיטה מעבר קטנה וארון ישן.