****מהפר הקודם****
כשאני יושבת עם הפנים מולה אני שמה לב שהיא מסתכלת על משהו מאחורי עם פרצוף לחוץ ולפתע יד של מישהו מלטפת אותי ביד.
אני נבהלת וניהיה לי עור ברווז אז אני מעיפה את היד מסתובבת ומי מאחורי?? פאקינג ריי ולנטינו המאפייונר הכי צעיר ומסוכן בעיר שלנו כולם מכירים אותו ומפחדים.
אני נשארתי המומה לכמה שניות והוא אומר״מה נלחץ לא באתי לפגוע בך״
״לא נלחצתי פשוט הבהלת אותי לא רגיל שמשום מקום מישהו נוגע בי״
״אל תדאגי אנחנו נטפל בזה בזמן הקרוב את תתרגלי מי אמור״
פשש התאהב בי הבחור ולומרות שאני מפחדת למות אני משחקת אותה קול.
״אנחנו עוד נראה לגבי זה״ והסתובבתי בחזרה אל שני.
הוא לא אהב את זה ש״דחיתי אותו״ אז הוא סובב אותי על הכיסה המסתובב שוב והרים קצת את הקול ״אני לא חושב שאת מכירה אותי אבל את תקירי ולי לא מסרבים אז תרגעי.ומהר.״
״למישהו עלתה ההצלחה לראש״
״יוםי אז את כן יודעת מי אני אז אם עוד פעם אחת את מדברת אליי ככה את...״
ועצרתי אותו ״אני מה? אמות? אאנס? יואו איזה פחד״
הוא העצים את האחיזה שלו בי שנראה לי שהוא מיר לי שימן על היד..
״תעזוב אותי.מיד״
הוא עזב והסתובב ואני התלהבתי שהוא הקשיב לי חוץ מהקטע הזה היה נחמד הערב אז אמרהו שנצא לפה גם בשישי עוד יומיים.
**יום למחורת**
שוב אני שומעת את השעון המעורר המעצבן הזה ואני מודה קצת כןאב לי הראש אבל זה כנראה כי לא ישנתי כל הלילה כמעט כי באמת שלא שתיתי הרבה אתמול.
לא ישנתי כל הלילה כי כל מה שחשבתי עליו זה על הבן אדם הכי חתיך בעולם ולא זה כבר לא נייט זה ריי העיינים הכחולות האלה עוד יהרגו אותי.
ונכון אני בת 16 והוא בן 22 אבל עדיין גיל זה רק מספר.
כרגיל שגרת בוקר,בית ספר והביתה רק שהפעם היו לי מלא שיעורים שהזמן שעשיתי אותם נרדמתי וישנתי כל הלילה קמתי מוקדם עוד לפני השעון המעורר שזה מפתיע.
אז היה לי זמן אז סיימתי את השיעורים והכנתי לי ולשני כריכים לבית ספר כי אמא שלנו עובדת היום מהצוהריים.
שני כבר ירדה למטה לקחנו את הכריכים ויצאנו.
זה היה יום שישי וביום שישי יש מסורת קיץ שבועית כל שישי עד הגשם הראשון הכיתה שלנו נוסעת לים אז שמתי בגד יפ מתחת לשורט ולפוטר שלי כי בכל זאת אומנם עוד לא גשם אבל גם לא קיץ.
סיימנו מוקדם והלכנו לים בים היינו עד איזה חמש וחזרנו הביתה.
התקלחנו והתייסבנו לראות סרט הסרט נגמר בשמונה ואז אני ושני הלכנו שוב פעם להתארגן ולזרוק עלינו איזו שמלת לילה מנצנצת כדיי לצאת למאפי-פאב(ככה אנחנו קוראות לפאב של מפהמאפיונרים כדיי שההורים שלנו לא יבינו לאן אנחנו נוסעות)
שני ואני החלטנו שהפעם אני אנהג כדיי שהיא תוכן לשתות ואגב זה מפתיע אני יודעת היא חולת נקיון ורכושנית אבל היא כן נותנת לי לנהוג באוטו שלה לפעמים.(כשהיא רוצה לשתות)
אז נכנסנו לאוטו ונסענו ושוב פעם הגענו והתיישבנו בבר והיא שתתה שתי כוסות יין שוט של וויסקי וקוקטייל.
היא יודעת לשתות אז כל זה בשבילה זה כמו שני שותים וכוס יין שלי כמו שלשום.
ופתאום אני שומעת לחישה באוזניי ״מי אמור״ אני שומעת בקול עמוק ומבינה מי מדבר איתי אז אני לא נרתעת.
״וואו איש המאפיה הגדול ריי כמה שלא התגעגענו״
״מה את משחקת אותה תראי את החיוך שלך על הפנים״ הוא ענה לי ובאמת הייתי שמחה.
״מה רוצה?״
״אותך אצלי הלילה״
״בחלומות שלך אולי אני ישנה בבית שלי אבל כדי לא לסרב לגמרי הנה זה המספר שלי״ כתבתי לו על דף שביקשתי מהברמן.
״לא נראה לי שהבנת עוד. לריי ולנטינו לא מסרבים.״ הוא צעק
״סליחה״ אמרתי כי באמת שפחדתי.
״שמח שהבנת את הטעות שלך אנחנו עוד נתראה״
הוא סיים את השיחה והלך.
אחרי כמה כוסות של קוקטייל ללא אלכוהול אמרתי לשני שאני הולכת לשירותים והלכתי נכנסתי לתא ויצאתי התחלתי לסדר את השיעור ואת השמלה וכמובן את השפתון הליפסטיק האדום שלי.
אבל ברור שבגלל המזל שלי ריי ייכנס.
״הופה מי רואים פה האישה שלי פה״
״האישה שלי? אתה לא יודע איך קוראים לי ואני האישה שלך? אמרתי כבר חי בסרט?״
הוא בהה בי בעצבים והיה בשקט לשנייה אבל הוא לא החזיק מעמד והצמיד אותי לקיר.
״את האישה שלי כי אני קבעתי ואני קובע הכל!! עכשיו אם זה כל כך חשוב לך תגידי לי את השם שלך במידי!״ הוא צעק כמו שלא שמעתי אותו צועק.
״אמילי אבל כולם קוראים לי אמ״
״אז תכירי את שני הכינויים החדשים שלך אישה שלי/מי אמור אבל רק אני קורא לך ככה.״
הנהנתי עם הראש כשהו ממשיך להחזיק אותי צמודה לקי עם יד אחת על אזור המותן ויד אחת על הקיר.
YOU ARE READING
Mine forever ♾
Romanceהסיפור הזה זה על אמילי בת 16 תלמידת כיתה יא שנשאר לה רק חברה הכי טובה שני,שאיתה היא גרה כי ההורים שלה אימצו אותה(ההורים של שני) ההורים של אמילי מתו בתאונת דרכים כשהייתה בת 10. הן שתיהן הסתננו למסיבה של מאפיונרים וכמה שהן היו תמימות.... שם הן הכירו א...
