באמת שאין לי כוח לשטויות של המנהלת הזאת... "גברת בייקר... אם זאת בדיחה אני מבקשת ממך להגיד לי כי אני משתגעת" בטח טובי תכנן איתה משהו... הוא לא יכל ללכת בלי הפרידה הרגילה שלו בסגנון טובי הא?
"גברתי הצעירה, זה לא יעבוד לך. הפעם חצית את הגבול"
היא המשיכה לצעוק ומרוב בלבול לא שמתי לב שיצאתי משם ואני בדרך לחדר שלי. היא אמר לי שאני צריכה למצוא שותף לאיזי, לחדר. כדאי שאתייעץ איתה לגבי זה. לא, קודם כל היא בכלל צריכה לדעת שאני עוזבת... יופי. איך לעזאזל זה אמור לקרות?!
אני בדרכי לחדר, לא יודעת מה לעשות עם עצמי ומקווה שכשאגיע לחדר איזי תגיד לי שהכל היה בדיחה...
"היי איז" אמרתי עם כניסתי לחדר.
"עכשיו, ג'ניפר, בא לך להגיד לי למה לעזאזל את עוזבת ואם השמועות נכונת?"
אוי ואבוי לה אם היא עובדת עליי...
"תלוי מה הן השמועות"
אמרתי מתחמקת.
"אם השמועות נכונות, אז יש לך פאקינג משפחה! אמא שלך, ג'ניפר, תהייה פה עוד שבוע! למה לעזאזל את נוטשת ולמה למען התחת שלי ניצלת את המקום הזה שיש לך פאקינג בית לא רחוק מכאן?" היא צרחה. עליי.
דמעה זלגה במורד עיני והלחי שלי נרטבה. מייד הרמתי את ידי לנגב אותה, אך זה לא עזר. דמעות נוספות יצאו ואיתן גם קולות בכי של ילדה בת 10.
" ג'ן אני לא התכוונתי... אני לא שמעתי את האמירה שלך בנושא ואני בטוחה שחצי ממה שאמרתי לא נכון... אני רק פורקת את השבוע. אני מצטערת"
החלטתי לקבל את דבריה, אך בשקט. בכל זאת- היא גרמה לי להבין את הכל עכשיו...
נשכבתי בצורת כדור מסכן על המיטה שלי כמו מסכנה. אני שונאת לרחם על עצמי. ואם זה קורה, אני עדיין חושבת שזה לא מוצדק. יש מליון אנשים בעולם הזה, שעליהם צריך לרחם. אני סתם אחת עם בעיות.ואני מספיק בוגרת כדי לנסות לפתור אותן בעצמי ללא עזרה מאף אחד.
פלאק! הסטירה המצלצלת שנתנה לי אמי השמיעה את קולה ברחבי החדר. אמא לגמה עוד שלוק מבקבוק הזכוכית המכיל נוזל שקוף שממסטל את אמי. הבקבוק התרוקן ונזרק לעברי בחוזקה. "תסתמי את הפה המגעיל שלך!" נשמעה צעקה חזקה מפיה של אמי. הספקתי לקפוץ הצידה לפני ניפוץ הבקבוק על יריכי, אך שבב זכוכית בינוני נכנס לי לרגל. הרגשתי חלשה ומטושטשת והכל נהייה שחור......
"ג'ניפר!! תתעוררי!" צעקותיה של איזי חדרו לתודעתי. התעוררתי- מתנשפת ומזיעה.
"מה יש לך?? הפחדת אותי למוות!" איזי התנשפה חלושות. הנחתי את ראשי על הכרית ונשמתי נשימה עמוקה וארוכה.
"יש לי סיוטים על אמא שלי... אני לא סתם כאן את יודעת..." איזי לא יודעת על עניין השתייה והשנאה של הוריי כלפי... היא אף פעם לא שאלה על כך.
YOU ARE READING
H. Styles // My Fake Brother
Fanfictionבית ריישל הוא המקום בו אני גרה. ברור שזה לא בית רגיל עם משפחה אוהבת... זה בית אומנה. כמו בית יתומים, רק שלמי שגר כאן יש הורים. אבל אותם הורים זרקו את הילדים שלהם לאיזה בית אומנה מפגר. אז ההורים שלי, שאפילו לא מגיע להם הכינוי 'הורים' , הגיעו למסכנה...
