H. Styles // My Fake Brother

part 5

המשך נקודת מבט של הארי-

תפסתי אותה חזק והצמדתי אותה לחזי. "ג'ניפר!!" אמי צרחה בלחץ ונכנסה גם היא לחדר.
ג'ניפר ניסתה להשתחרר מאחיזתי. ופאק- היא חזקה. אני חושב שהיא מתעוררת אבל לא מבינה ממש איפה היא.
"היי! היי! תסתכלי עליי!" משכתי את סנטרה לכיווני והסתכלתי היישר לתוך עינייה היפייפיות מלאות הדמעות.
"ה... הארי" היא גמגמה והבכי שלה התחזק. "אל תעזוב" היא אמרה והצמידה את גופה אל שלי. "אף פעם."
אמי יצאה מהחדר. כמו שאני מכיר אותה- היא מלאת דאגה אך היא סומכת עליי.

אחרי כ10 דקות, ג'ן נרדמה בזרועותיי. הנחתי בעדינות את ראשה על הכרית, יצאתי החוצה, וסגרתי את הדלת.
ראיתי את אמי, יושבת על הספה בסלון במבט מתוסכל.
התקדמתי לכיוונה והתיישבתי ליידה, נותן לה מבט מבין. משכתי את שיערי אחורנית, מחכה שהיא תתחיל.
"צריך לדבר עם מישהו על מה שהיא עברה..." היא אומרת.
"רק לא פסיכולוג אמא. אל תעשי לה את זה. לשלוח אותה לפסיכולוג תהייה טעות איומה בדיוק כמו שהיה איתי." אני מגן עלייה.
"אני יודעת האז... אני חושבת שאני אדבר עם איזבל... זאת שהייתה איתה בחדר" היא אומרת ואני חושב שזו באמת האפשרות היחידה שלנו, כי אנחנו לא במצב של לשאול את ג'ניפר בעצמה. בלי קשר אליה, אנחנו פשוט לא רוצים ליצור בה פחד. "תני לי לעשות את זה אמא... היא ילדה בעייתית, האיזי הזאתי..." אני אומר והיא פשוט מהנהנת.

"אתה רוצה לחזור לישון?"
"אני לא חושב שאני מסוגל... אני פשוט אשאר כאן עד" אמרתי מסתכל בשעון, "עד שבע וחצי" טוב, יש לי שעתיים וחצי לצפות בטלויזיה.

נקודת מבט של ג'ניפר-

טוב, כבר 9:30, אני לא יכולה לבזבז את כל היום במיטה...
קמתי מהמיטה וראיתי את התיק הארוז שלי מחכה לפירוק על הרצפה... או שאני עצלנית, או שאני רוצה לחכות עד שאהיה מוכנה....
אוקיי, אני עצלנית.
העפתי מבט חטוף על המראה המחוברת לארון ולא אהבתי את הזוועות.. אספתי את הגוש במקורזל על הראש שלי לקוקו מרושל אך נורמאלי ויצאתי, לבושה בגופייה וטרנינג קצר.
בעודי מתקדמת לכיוון הסלון אני רואה את הארי ישן על הספה. הוא ילד כל כך יפה שזה מפחיד. ליידו אני איזה עוגיפלצת...
רגע, למה הוא בסלון?
למה הוא לא חזר לחדר שלו?
זה גורם לי להרגיש לא נעים על כך שהרגיש חייב לבוא לעזור לי בלילה. אדבר איתו על זה...
טןב כנראה שעמדתי שם קצת יותר מדיי זמן ושמתי לב שהוא מסתכל עליי.
"התעוררת..." אמרתי במבוכה
"נו בואי שבי" הוא טפח על המקום הצמוד אליו.
"לא היית צריך לעשות את מה שעשית היום" אמרתי ונשארתי במקומי.
"ואם אני רוצה?"
הלכתי והתיישבתי ליידו. "למה?" שאלתי.
"אני מרגיש צורך לשמור עלייך"
מה אני אמורה להגיד?
שמתי את ראשי על כתפו וברכיי נשענו על שלו. למה זה מגיע לי?
"אז אנחנו פשוט נשאר פה כל היום בפיג'מות שלנו?" אני שואלת בחיוך.
"אני אוהב את זה..." הוא מחזיר בקול הנמוך וה... יפה? שלו... רציתי לחשוב שזה סקסי... זה אח שלך. תתאפסי ג'ניפר. המוח שלי איפס את עצמו.
"אני חייבת להתקלח באיזשהו שלב... אני נראית כמו חרא" אני מודיעה לו. למרות שהוא כנראה שם לב.
"מה? את צינית נכון?"
"הלוואי" עניתי בגיחוך
"קומי" הוא אומר וקם מייד אחריי.
"בואי" הוא פוקד ומושך אותי אחריו בידו.
הוא מכניס אותי לחדר שלי ומציב אותי מול המראה. "תסתכלי על עצמך. זה נראה לך כמו חרא?" הוא שואל בהתנשאות צינית.
"לא בול חרא... אבל קרוב לזה" אני עונה בכנות.
"עוד פעם אחת שאת אומרת את זה..." הוא אמר והתחיל לדגדג אותי. אני רגישה!!!
"דייייייי די די דיייי" אני צוחקת וצועקת בו זמנית.
הוא נותן לי זמן לנשום ושנינו נקרעים מצחוק.
"אני הולכת לשתות מים... להביא לך?"
אני שואלת בנימוס.
"לא תודה, אני אחכה כאן" הוא מסרב בחיוך.
אני עושה את דרכי למטבח ושומעת את את אן, את אמי, מדברת בפלאפון.
"אני מדברת עם איזבל נכון?" אני שומעת אותה אך לא מצליחה להקשיב לתשובה.
"אני צריכה לשאול אותך משהו על ג'ניפר.. זאת אמא שלה" היא ממשיכה.
יש שתיקה קצרה והיא אומרת "אני לא יכולה להוציא את זה ממנה בעצמי. בבקשה תקשיבי לי"
רצתי מהר חזרה לחדר כי שמעתי את קולה מתקרב. סגרתי את הדלת אחריי והארי הסתכל עליי במבט שואל.
"אני פשוט כישלון..." אני אומרת, מאוכזבת מעצמי... אמא שלי לא מצליחה לאזור כוחות לדבר איתי. מה נסגר??
"אל תגידי את זה על עצמך. תסבירי"
הוא דורש.
"אמא, זאת אומרת- אן, או אמא... לא יודעת" הוא קם ושם את ידו החמה על פי. "אמא." הוא אומר.
"היא מדברת עם איזי! עם איזי! עליי! היא לא מרגישה בנוח לדבר איתי... תראה איך אני מרחיקה מעצמי אנשים.." אני אומרת ומוסיפה אכזבה למשפט שלי.
"את לא רואה את זה בדרך הנכונה. את יודעת כמה היא דואגת לך? היא לא מבינה מה קורה... היא רוצה לדעת אבל היא לא רוצה לגרום לך לאי נוחות או לפחד כלשהו... את מבינה את זה נכון?"
הבן אדם הזה פשוט תמיד יודע מה נכון להגיד...
"אני אוהב אותך" הוא אומר ומחבק אותי.

רגע, מה?