"גאריק!"
גאריק שכב במיטתו בקומה העליונה של ביתו, ושמע את קריאות אמו, אך ידע את הסיבה לזימון שלו, ובהחלט העדיף להעמיד פנים שלא שמע אותה.
"גאריק! גאריק אוליבנדר, אני מודעת לכך שאתה שומע אותי! אביך רוצה לדבר איתך, אז בוא הנה!" , קולה העצבני של אמו נשמע שוב מתחתיו.
הוא גרר את עצמו למטה לסלון שהיה מעוצב בגוונים חמים ומזמינים, בכורסאות אדומות ושטיח עבה וכתמתם, נקי ללא רבב, מוקף בקירות וברצפת עץ מלוטשת היטב.
מרחוק אפשר היה לשמוע את קולה של אחותו שוטפת כלים במטבחם הצנוע.
"אמא? א-אדוני?" ,גמגם גאריק בהגיעו אליהם.
"גאריק," פתח אביו, הדומה באופן דיי מוזר לגאריק; בעל שיער חום כהה קצר וגלי , עיניו אפורות ורושפות, תווי-פניו חזקים פחות או יותר; ואילו אמו ואחותו - שיערן היה בלונדיני, הגולש בתלתלים עד מותניהן, ועיניהן כחולות צלולות.
"סיימת את המטלות שהטלתי עליך? קראת את 'תורת השרביטים'?'" הוא שאל.
"כן , אדוני." שיקר גאריק במצח נחושה, מסרב לפגוש את מבטו של אביו.
"אז, בן, וודאי תדע לספר לי מה כתוב בספר לגבי ליבת השרביט... שערת הויליה," הוא אמר.
"אה, כן, כמובן, אבל... בספר הזה כתוב הרבה. " התחמק גאריק.
"נו? בוחר להתחכם?" שאל אביו והרים גבה אחת עבה.
"לא, אדוני, לא התכוונתי לכך!" פטר גאריק , מבוהל, "רק.. רציתי לדעת את כוונתך המדוייקת-?"
"זה מה שחשבתי. ובכן, התכוונתי להשפעת ליבת שערת הויליה על הקוסמים המחזיקים בה."
אוי לא. לא, לא, לא , לא. הוא בטח קרא את הספר הזה בעבר, הוא חייב לדעת. אביו מצפה ממנו לעשות זאת. הוא לא מתכוון לאכזב אותו. אחרת- "לא," מלמל לעצמו, "זה מגוחך."
"מצטער?" , שאל אביו , בגבות מורמות.
"אני-אה- התכוונתי לכך ש-"
לפתע, תמונה הבזיקה מול עיניו ללא אזהרה מוקדמת. תמונה יציבה ומציאותית של ספר שחור, בוהק, בעל כריכה רחבה וטקסט גדול שכרכה בתוכה איזה ספר אם לא 'תורת השרביטים'.גאריק הסתחרר ושקע על ברכיו. ואז, הספר התחיל להיפתח. זה עלעל בדפיו של עצמו עד שבאמצע הספר הגיע לנושא 'השפעות ליבות השרביט על הקוסמים בעידן המודרני וסיבותיהן.' הוא חיפש את הקטע על שיערות הויליה, נואש ומבולבל, והופתע לגלות שהוא יכול לקרוא אותו בצורה ברורה ככל האפשר, כמו קריאה בספר אמיתי.
"... שנזמין מרפאים?" גאריק חזר להכרה ברגע ששמע את קולה של אמו.
"לא, לא," הוא התנשף , "אני יודע.. אני יודע את התשובה. מכיוון ששיערות הויליה מסוגלות להטיל את הלחשים המתקדמים ביותר , השפעתם יכולה לנוע בין חיובית לשלילית. ישנם המון קוסמים אפלים בעלי ליבה מסוג זה, וישנם קוסמים מפורסמים ביותר עם שיערות הויליה, כגון.. ובכן, אתה, אדוני. "
במשך אלף חמש-מאות עשרים- וארבע השנים האחרונות, משפחת אוליבנדר נחשבה בקרב הקוסמים ליצרנית השרביטים הטובים ביותר באנגליה. החנות שלהם , הממוקמת בסמטת דיאגון, נקראת "אוליבנדרס" , והיא בסך הכל מוסד צנוע. למרות שהחנות קטנה, החברה גדולה ומצליחה.
מדי יום, במיוחד לפני תחילת הכשרת הקוסמים והמכשפות הצעירים בראשון לספטמבר, לקוחות וקונים נוהרים בהמוניהם לחנות הצפופה בתקווה לקבל שרביט איכותי שיהיה אך ורק שלהם.
כתוצאה מכך, משפחת אוליבנדר הפכו לאחת ממשפחות הקוסמים העשירות ביותר במאה העשרים.
אביו, גרייבס, היה מפורסם אפילו יותר בזכות אחת מהתיאוריות שלו, לפיה בלתי אפשרי להטעות קוסם או מכשפה המחזיקים שרביטים מעץ ארז. סביו של גאריק, גרבול אוליבנדר, זכרונו לברכה, היה ידוע בזכות סכסוכו המתמיד עם ארתורו קפלופס, מייצר שרביטים יווני מעצם היותו. בקיצור, הם היו משפחה קטנה אך ידועה מאוד.
אביו לא אמר דבר, רק בחן אותו שעה ארוכה , לפני ששאל לבסוף, "מה עובר עליך,בן?"
"מה?" ענה גאריק, עדיין מתאושש מהתרחיש המבלבל.
"מה קורה איתך?" אביו צעק בפתאומיות. "מה זה היה? רגע אחד אתה עומד, רגע לאחר מכן אתה כורע על הרצפה, ורגע אחר כך אתה פשוט מדקלם, כאילו קראת מתוך הספר. אני דורש לדעת; מה עובר עליך?" הוא הסתכל על גאריק במבט כזה, שהיה יכול לשרוף אותו חי בתוך שניות.
"אני.. אני לא.." גמגם גאריק. הוא אפילו לא ידע להסביר מה קרה כרגע. זה פשוט.. קרה.
"זהו, סיימתי איתך." קבע אביו, " החלקת על השכל לגמרי. אתה משוגע לחלוטין. אנחנו מתקשרים ל'סנט מנגו'." הוא החווה בראשו על הטלפון שעמד בפינת השולחן ליד דלת הכניסה.
"אבל.. אני בסדר! אני חושב... זה רק ש.." התקשה גאריק, "היה לי.. חיזיון?"
"חיזיון?" חזר אחריו אביו, מלגלג. "חיזיון?למה בידיוק אתה מתכוון ב'חיזיון'?"
"אני לא בטוח, אדוני. אני.. ראיתי ספר , הספר שביקשת ממני לקרוא מוקדם יותר , ואז הוא החל להפתח ולדפדף בעצמו, איכשהו, ואז ... אני לא יודע, זה היה יותר מידיי בשבילי, אני מניח, לא הבנתי מה קורה- נפלתי. הספר.. הוא.. הוא פשוט נפתח עבורי בנושא ששאלת אותי עליו. "
"פשוט ככה?" שאל אביו, מצחו מקומט.
"פשוט ככה," ענה גאריק בפשטות.
גאריק עשה שגיאה מפורשת בהבעת פניו של אביו, והחשיב אותה כהבעה שלווה.
אבל זו בטח הייתה אשליה של האור. אביו אף פעם לא שליו. ולפתע פתאום-
"נשבר לי. דיי. אתה מטורף. בוא אחרי." ידו של גאריק נלקחה (או ליתר דיוק, נחטפה) על ידי אביו.
"עזוב אותו, גרייבס!" זעקה אמו, צופה בו בזעזוע.
"שתקי, אשה!" הוא הגיב בסטירה על פניה, חבטה מצלצלת.ואז , כאילו כלום, המשיך ללכת, עם גאריק בידו, משתרך מאחוריו, משאיר אותה עם דמעות בעיניה.
ההלם שיתק את גאריק. הדבר אף פעם לא קרה לפני כן; לא כלפי אמו, לפחות. לא היה לו מושג כיצד לפעול. הוא המשיך להשתרך אחר אביו בבית, עד שהגיעו למשרדו של מר אוליבנדר.
"אדוני?" פתח גאריק, קצת חושש.
"שקט, ילד. אני צריך שקט." אביו נאנח, עם ידיו מונחות על עיניו.
הם שתקו לזמן מה.
גאריק שקע במחשבות. הוא היה בטוח שאביו ואמו חיו חיי נישואים מאושרים. הוא הסתמך על הסיפור על הילד מעסק השרביטים העשיר והמצליח אשר הכיר איכרית עניה , מוגלגית. הוא הסתמך על האהבה השקטה שנאמרה לו שנבנתה ביניהם, לאט לאט, נסתרת מכל הפרעות העולם, מכל הדברים שיעצרו את התפתחותה. לאחר כל מה שעברו יחד, לאחר שתי הפלות ומוות של ארבעת הוריהם... איך הוא יכל לעשות לה את זה? האם הוא כבר הכה אותה לפני כן? הוא התמלא בזעם על אביו. אחרי הכל, זו אמו שמדובר עליה. אמו היקרה. אמו, שלא משנה כמה פעמים הוא לא יבצע את מטלותיו או לא יתקלח או יתלבש ברישול, היא תמיד תקבל אותו בחיבוק חם. הוא רצה לסטור לאביו בחזרה. הוא רצה לצרוח עליו עד שכבר לא יכול יותר. הוא רצה לזרוק עליו את כל הדברים בביתיהם, עד שלא יישארו לו כוחות. אבל הוא לא יכל. הוא עדיין היה כלוא בכלוב קטן מכדי לנשום. לכן עצם את עיניו במטרה לשלוט בעצביו אשר עומדים להתפרץ. לא עכשיו. תכף, כשיהיה לבדו בחדר, יוכל לצרוח ולבכות ולהשליך את כל דבריו מחלון חדרו. אך כל זה- תכף. רק עוד קצת איפוק. הוא יוכל לעשות כל מה שירצה, אבל רק עוד קצת.
"שב." אמר אביו לבסוף, והורה על הכיסאות על יד השולחן.
"אבא, אני לא יודע מה קרה, או מה קורה , אני פשוט..."
"אבא?" קטע אותו אביו, והרים את גבותיו.
"אדוני. התכוונתי אדוני." התנשם גאריק.
אביו נאנח. " תראה, גאריק. אני לא איש שמסתיר דברים, לכן אומר את האמת ורק את האמת, ואתה , ילד , אתה תתמודד איתה כמו גבר, ותשמע מה שאומר, בין אם אתה רוצה ובין אם לא. אז כך,"
גרייבס נשם נשימה רדודה. "לאחר... המקרה, אין צורך לפרט!" הוסיף בתקיפות כשגאריק פתח את פיו. "אתה יודע על מה אני מדבר. אני שוקל ברצינות לשלוח אותך לפנימייה. אני ממש לא מעוניין בפריקים במשפחתינו וטוב, אתה בהחלט אחד." אמר וסרק אותו במבטו המאיים. מבטו נפגש במבט של גאריק, ואז- "אתה בושה למשפחת אוליבנדר. לא תוכל להמשיך את העסק. לא במצבך."
גאריק הרגיש כאילו אבן פגעה בליבו, בחזקה. הוא תמיד חלם להמשיך את מסורת משפחתו. הוא קרא ספרים בנושא שרביטים מגיל צעיר מאוד, למד כיצד לשייף שרביטים ומאיפה ליבות השרביטים מובאות. עכשיו אביו מכריח אותו לוותר על עתידו. הוא מוגבל. הוא פריק. וזה היה רק בגלל מקרה אחד.
גאריק נשם עמוק. הוא לא ידע אם הגוש שבגרונו בגלל העצבים או ההלם או העצב או ערבוב של כולם, אבל הוא לא יבכה בפני אביו.
ואם יבכה בטעות, אז מה ? אבות של ילדים אחרים מנחמים אותם כאשר הם בוכים. כשהם נכשלים או כשעבר עליהם יום רע. אביו? חשב גאריק בגיחוך. לא, השיטה הזו פחות מתאימה לו. אביו אוהב לחנך בקשיחות. לצעוק. להכות. לסטור. או במילותיו, "לחשל".
"לא היית צריך לעשות את זה." קטע אותו גאריק.
"סליחה?" אביו קימט את מצחו.
" מה ש...שעשית לאמא. לא היית צריך לעשות את זה."
"אל-"
"אתה מבין בכלל מה עשית , אבא?" צעק גאריק. "כן, למרות ניסיונותך לברוח מכך, אתה אבא שלי!" הוסיף, לאחר שאביו פתח את פיו למשמע הכינוי. "אתה מבין את הטעות שלך?"
"גאריק אוליבנדר, עברת את כל הגבולות!" שאג אביו. "אתה לא תקרא לי אביך ללא רשות, לא...תביך אותי במוזרות הזו שלך, לא תרצה לי מה יש לעשות ומה לא!" ואז הוסיף, " יודע מה? כן, הלוואי שלא היית קיים. הלוואי שהיו לי חיים שקטים יותר , עם אחותך השקטה והצייתנית. אתה סתם מורד בלתי נסבל, גבר שמתנהג כמו ילדה קטנה ובכיינית! לפעמים... לפעמים אני שונא אותך." סיים בקול שכמעט לא נשמע.
"והלוואי שהיה לי אבא אחר." לחש גאריק , עם דמעות בעיניים, ויצא ללא בקשת רשות. נמאס לו. לאביו הוא לא יקשיב יותר.
YOU ARE READING
גאריק אוליבנדר- הילד שזכר//ספר 1
Fanfiction*מופשר בבקשה של קוראת:)* כולנו מכירים את מר גאריק אוליבנדר, יוצר השרביטים החביב מסמטת דיאגון. אך אי-פעם תהיתם, האם הייתה לו משפחה? כיצד הוא מצליח לזכור כה הרבה פרטים בצורה מושלמת, מבלי להסס? האם הייתה לו אהבה? כל השאלות הללו ועוד תקבלנה תשובה בסדרת...
